זהר

ריב) ערקין דכבדא, אלין אישים, וכל אינון חייליהון. כבד, כמה דאתמר. יותרת נקבה, נוקבא דיליה. אמאי יותרת. דלא אתחברת בדכורא. אלא כד אשארת לה שעתא, לבתר דעבדת נאופהא, ושבקא ליה. תו, יותרת נקבה, דכד בעיא לאתחברא בב"נ, אתעבידת לגביה שיורין, דלא אתחשבת כלל. לבתר איהי אתקרבת זעיר זעיר לגביה, עד דאתעבידא ליה חבורא חדא. ומאלין ערקין דכבדא, מתפשטן אחרן זעירין, לכמה זיינין, וכלא נטלין אמורין ופדרין. וכלהו כלילן בכבד.

פירוש הסולם

ריב) ערקין דכבדא אלין וכו': העורקים שבכבד, אלו הם אישים, דהיינו מלאכים דס"א, וכל אלו צבאות שלהם. הכבד הוא כמו שאמרנו, שהוא סמא"ל. יותרת הכבד שהיא נקבה, היא הנוקבא שלו. ולמה נקראה יותרת. הוא משום שאינה מתחברת עם הזכר, שהוא סמא"ל, אלא כשנשאר לה זמן אחר הזנות שהיא עושית. ועוזבת אותו. ויותרת היא לשון שירים, כי עוזבת הזכר ומשימה אותו לשירים אחר כל נאפופיה. עוד. ע"כ נקראה הנקבה יותרת, כי כשרוצית להתחבר להחטיא האדם, היא נעשית לו תחילה כשירים, בלי חשיבות כלל. כלומר בלי כח למשול על האדם, כי החטא הוא תחילה כחוט השערה. ואח"כ היא מתקרבת אליו מעט מעט עד שנעשית עמו חבור אחד. שאינו יכול עוד להפרד ממנה. ומאלן עורקים שבכבד, מתפשטים כחות אחרים בכמה מינים. והכל לוקחים את האמורים ופדרים הנשרפים על המזבח בלילה. וכולם כלולים בכבד. שהוא סמאל.