זהר

ריב) ובגין דבח״י ברכאן דצלותא, תלייא פורקנא, וביה אתגלייא, דאיהו יסוד ח״י עלמין, אתמר ביה והיו עיני ולבי שם כל הימים.

פירוש מעלות הסולם

ריב) ובגין דבח״י ברכאן וכו׳: ומשום שהגאולה שה״ס עליית המלכות מבי״ע לאצילות ונגאלת מאחיזת החצונים בה, תלויה בח״י הברכות שה״ס אורות החסדים הנקראים ברכה, שבתפלה, שהיא המלכות. ובו היינו בהארת היסוד אל המלכות החסדים מתגלים, שהוא יסוד ח״י העולמים, נאמר בו, והיו עיני ולבי שם כל הימים. כי בזמן בית ראשון היו זו״ן בזווג פב״פ תמיד בין בחול בין בשבת. (ע״ח שער ל״ו פ״א וב׳ תע״ס חלק ט"ו אות ל״ח).
פירוש הדברים נבין, על פי מה שכתוב בשער הכוונות ענין כונת ק״ש סוף דרוש ח׳, וז״ל: והנה בזה יובן ענין סמיכות גאולה לתפלה, הנזכר בדברי רז״ל, כי כל דבר זה צריך ביאור, לפי שנודע כי כל גאולה היא ביסוד, וכל תפלה במלכות, האיך אפשר לומר, שהגאולה שהיא ביסוד, היא למטה בהיכל קודש הקדשים, אשר עתה הוא מקומו בתהלות לאל עליון גואלם כנזכר, והתפלה שהיא המלכות, היא למעלה באצילות, כי כל עמידה היא באצילות.
אמנם ביאורו יובן עם הנזכר לעיל, כי הגאולה הזו היא למעלה באצילות, ביסוד הנזכר, אמנם הוא מוריד הארתו למטה בבריאה אל המלכות הנקראת תפלה, אשר שם למטה, וע״י סמיכות זו עולה המלכות הנקרא תפלה, מן הבריאה אל האצילות. והנה העליה הראשונה של המלכות הנקראת תפלה היא במלת ברוך שבברכת אבות, כמ״ש והנה זה הברוך הוא ביסוד דז״א. וכו׳ כי נתרבה בברכאן ע״י הברכות הנמשכות שם מן היסוד דז״א דאצילות הנקרא ברוך ג״כ.
ובזה יובנו דברי רז״ל שאמרו (ברכות ט:) כל הסומך גאולה לתפלה כו׳ והיה צריך לומר, כל הסומך תפלה לגאולה, שכן הוא האמת, שצריך לסמוך ולהעלות ולחבר את התפלה שהיא המלכות, למעלה עם הגאולה שהיא היסוד. אמנם יובן עם הנזכר, שהנה בתחלה אנו מורידים הארת היסוד הנקרא גאולה למטה אל המלכות הנקראת תפלה העומדת בבריאה, וזהו ממש סמיכות גאולה לתפלה, ואח״כ עולה התפלה למעלה עם הגאולה באצילות ואז איננו סמיכות והארה בלבד, רק גאולה עצמית ולא סמיכות לבד. עיי״ש שהאריך עוד.
והנה יסוד דז״א נקרא ח״י העולמים, מפני שהוא כולל ט' ספירות מאור ישר שהוא ממשיך ממעלה למטה. וגם כלול בו ט׳ ספירות מבחינות המסכים המעלים אור חוזר ממטה למעלה להלביש את ט׳ הספירות של האור הישר, ושני פעמים ט' הם ח״י. וטרם שז"א משפיע המוחין אל הנוקבא, צריכים אותם המוחין להתגלות בו עצמו, ואח"כ הוא משפיע אותם אל הנוקבא, ומוציא גם שם ט׳ ממעלה למטה וט׳ ממטה למעלה, בבחינת המסכים שלה, וז״ס ח״י העולמים דהיינו ח״י בעלמא דדוכרא, וח״י בעלמא דנוקבא. ובסו״ה ח״י ח״י הוא יודוך. (שער מאמרי רשב״י תחלת פרשת שמות תע״ס חלק י״ד אות ע״ו).
וזה אומרו (באות רי״א) והא אוקמוהו וכו׳ אומאה שהיא מלכות הנקראת שבועה, תקונה תלוי בח״י שהוא יסוד, דאיהו כליל ח״י ברכאן דצלותא וכו׳ שזולת ט׳ הספירות של האור חוזר העולה מן המסכים של המלכות הכלולים ביסוד, אין שום זווג במציאות כלל, שלכן הוא כולל ח״י, דבההוא זמנא של הזווג דיסוד ומלכות, והוא ישפיע כל המוחין לעלמא דנוקבא, צלותא תהא נהרא בלבא ועיינין היינו הן בחכמה והן בחסדים.