זהר

ריא) ואית מנייהו דאחידן בשמא קדישא, כגון לולב, ואתרוג, הדס, וערבה, דכלהו אחידן בשמא קדישא, לעילא. ועל דא תנינן, לאחדא לון, ולמעבד בהו עובדא, בגין לאתערא חדוה ההוא דאחיד ביה. ועל דא תנינן, במלין ועובדא בעיין לאחזאה מלה, בגין לאתערא מלה אחרא.

פירוש הסולם

ריא) ואית מנייהו דאחידן וכו': ​ויש מהם שאחוזים בשם הקדוש, למעלה, כגון לולב ואתרוג הדס וערבה (כמ"ש להלן באות רי"ג) ועל זה למדנו שצריכים ליחד אותם דהיינו לקשרם יחד, ולעשות בהם מעשה, דהיינו לנענע אותם, כדי לעורר שמחה בשורש ההוא שאחוז בו למעלה. ועל זה למדנו, בדיבורים, דהיינו בברכת המצות, ובמעשה המצוה, צריכים להראות בדבר שלמטה, כדי לעורר בזה את הדבר שלמעלה, דהיינו את שורשו העליון.