זהר

ריא) ולב לא נטיל מכלא. אלא ודוי דאתעביד ביה, וסליק בההוא תננא וצלותא דאתעביד עליה דקרבנא. לב קריב לגבי מוחא, רעותא דיחודא דכהנא ביה, וחדוותא דליואי. מוחא דא, נהורא דאתיא ממוחא עלאה. מוחא קריב לגביה טמיר מכלא, דלא אתידע כלל. וכלא אתקשר דא בדא. ומוחא קריב נחת רוח דכלא.

פירוש הסולם

ריא) ולב לא נטיל וכו': והלב אינו מקבל מכל הקרבן אלא הוידוי שנעשה בו, העולה באותו העשן והתפלה שנעשתה על הקרבן. ואח"כ, הלב מקריב אל המוח הרצון של יחוד הכהנים בו, והשמחה של הלוים. מוח זה, שהוא ז"א, הוא אור הבא ממוח העליון, שהוא או"א. ומוח העליון מקריב אל הנסתר מכל שלא נודע כלל, שהוא הכתר. והכל נקשר זה בזה. והמוח, שהוא ז"א, מקריב נחת רוח לכל, לכל העליונים.