זהר

ריא) תרין ההין כחדא, ותלכנה שתיהן. י"ו רחוקים דא מן דא, או קרובים דא מן דא, עלייהו אתמר, שלום שלום לרחוק ולקרוב וגו׳. דהיינו קרבן עולה ויורד, יהה״ו, ה׳ דאיהי אימא עולה, סליקא לגבי י׳, היא העולה. ה׳ דאיהי ברתא, נחיתת לגבי ו׳, וירד מעשת החטאת, על כן יעזב איש את אביו ואת אמו וגו', והאי איהו קרבן עולה ויורד, חמש אשות סלקין, וחמש נחתין.

פירוש מעלות הסולם

ריא) תרין ההין כחדא וכו': ב׳ ההי״ן של השם כאחד ה״ס הכתוב ותלכנה שתיהן, שהן בינה ומלכות י׳ ו׳ של השם כשהם רחוקים זה מזה, דהיינו בהארת חכמה הנקראת רחוק בסו״ה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. או קרובים זה מזה, דהיינו באור החסדים שעליו אין שום צמצום, ולכן נקרא קרוב. עליהם על ב׳ אורות אלה נאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב וגו'. דהיינו קרבן עולה ויורד, המרומז בצירוף יהה״ו, היוצא מפסוק יתהלל המתהלל השכל וידוע. ה׳ שהיא אימא בינה עולה, היינו עלייתה אצל י׳ שהיא חכמה בסו״ה היא העולה. ה׳ שהיא בת מלכות יורדת אצל ו' היינו ז"א. בסו״ה וירד מעשת החטאת, ואז נאמר על כן יעזב איש את אביו ואת אמו וגו', ונעשה הצרוף של ישמחו השמים ותגל הארץ. וזה הוא קרבן עולה ויורד. חמש אשות עולות, וחמש אשות יורדות. פירוש הדברים, ענין עליית מלכות לבינה, ה״ס המתקת מלכות בבינה שהוא שורש כל התקון, כי מלכות היא מדת הדין שאין העולם יכול להתקיים בה, והעלה המאציל לבינה שהיא מדת הרחמים, שע״י עלייתה לבינה מקבלת מלכות צורת בינה, ומנהיגה את העולם במדת הרחמים של בינה, וזה אמרו תרין ההין כחדא שהן בינה ומלכות ה״ס הכתוב ותלכנה שתיהן הנאמר בנעמי ורות שזה שורש התקון לקיום העולם.
והנה מלכות היא תמיד בסוף המדרגה דהיינו הסיום של המדרגה ומעכבת את אור העליון שלא יתפשט בתוכה, מכח הצמצום שנעשה עליה לא לקבל את אור העליון. ולכן כיון שעלתה לבינה וסיימה את האור במקום שעלתה שהוא תחת ג׳ ראשונות של בינה, נמצא שז׳ תחתונות דבינה ותפארת ומלכות הנמצאים תחת הסיום יצאו ממדרגתם אל המדרגה התחתונה שתחת המלכות, אמנם ע״י מיין נוקבין מתורה ותפלה של התחתונים נמשכת הארה עליונה מחכמה בינה דא״ק, המוציאה את המלכות המסיימת למקומה, ואז עולים וחוזרים בינה תו״מ למדרגתם כבתחלה.
ולפיכך ישנם ב' זווגים בכל מדרגה זווג של חסדים המאירים בזמן הקטנות דהיינו בעת שמלכות המסיימת היא במקום בינה שאז אין בפרצוף רק ב׳ כלים כתר וחכמה, שמתלבש בהם ב׳ אורות נפש רוח, מטעם ערך הפוך שיש בין כלים לאורות כנודע. ואור רוח נקרא אור חסדים. ואחר עליית מ״ן של תורה ומצות נעשה זווג ב' שממשיכים הארת חכמה ע"י זווג חו״ב דא״ק ומלכות המסיימת יורדת למקומה, ובינה ותו״מ חוזרים ועולים אל מדרגתם הקודמת ואז ישנם ה׳ כלים בפרצוף שהם כח״ב תו״מ ומתלבשים בהם ה׳ אורות נפש רוח נשמה חיה יחידה. וזוהי גדלות.
וזה אמרו י״ו רחוקים דא מן דא או קרובים דא מן דא עלייהו אתמר שלום שלום לרחוק ולקרוב וגו', כי כל זווג נקרא שלום וזווג של הארת חכמה נקרא רחוק כי אין זו"ן יכולים לקבל קומת חכמה בלי חסדים, וע״כ נבחנת קומת החכמה בזו"ן שהיא רחוקה בסו"ה מרחוק ה׳ נראה לי כי קומת חכמה רחוקה ממנו והוא צריך ללבוש של חסדים בכדי לקבלה. ואז נמצא י״ו רחוקים דא מן דא דהיינו בעת שמאירים בהארת חכמה הנקראת רחוק. ובעת הזווג לאור החסדים נקראים קרובים דא מן דא כי אור החסדים מתקבל בהם בלי לבוש, ולא עוד שע״י קומת אור החסדים הם יכולים לקבל גם חכמה וזה אמרו שלום שלום לרחוק ולקרוב ב׳ שלומות הנוהגים תמיד בזווג דגדלות. דהיינו קרבן עולה ויורד יהה״ו הנאמר בין על בינה העולה ויורדת ובין על מלכות העולה ויורדת בסוד זאת תורת העולה שהיא מלכות העולה בתחלת התקון ונמתקת בבינה ואח״כ כשמלכות המסיימת יורדת למקומה, ה׳ דאיהי אימא עולה סליקא לגבי י׳ שהוא חכמה בסו"ה היא העולה הנאמר על חזרת בינה למקומה ומאירה בהארת חכמה שהיא י'. ה׳ דאיהי ברתא שעלתה וסיימה האורות למעלה במקום בינה נחיתת לגבי ו׳ יורדת למטה למקומה להזדווג עם ז״א שהוא ו׳ ואז נאמר וירד מעשות החטאת כי בזמן שמלכות היתה למעלה היה גרעון בפרצוף שלא היה רק ב׳ כלים כתר חכמה וב' אורות נפש רוח לבד, וזה נקרא חטאת וכשירדה למקומה אז נאמר עליה וירד מעשות החטאת כי חזרו כל ה׳ הכלים ומאירים ה' אורות נרנח״י.
ונודע שישנם ב׳ מצבים בזו״ן שבמצב א׳ נאחזת הנוקבא בקו שמאל דבינה שבו הארת חכמה, והיא שמאל בלי ימין, דהיינו חכמה בלי חסדים, והיא גדולה כמו ז״א בסוד שני המאורות הגדולים, ועכ״ז אינה יכולה להאיר לתחתונים כי חכמה בלי חסדים אינה מאירה, וע״כ היא מלאה דינים בבחינת אש שורף. ואז נעשה הקטרוג שאמרה אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד שהוא בינה. וכדי לתקן זה נאמר לה לכי ומעטי את עצמך ונתמעטה וירדה לבחינת נקודה תחת יסוד ז״א, וזהו מצב הב׳ והיא נבנית מחדש להיות נוקבא לז״א להזדווג עמו פב״פ, שזוהי תכלית שלימות המלכות לפני גמר התקון, שאז מאירה בחכמה וחסדים אל התחתונים.
ובמצב הב׳ ישנם ב׳ זווגים א׳ להארת חסדים בסוד הכתוב ויביאה אל האדם שתקנו את הנוקבא במסך כזה שתהיה ראויה לקבל חסדים בזווגה עם ז"א. וזווג ב' להארת חכמה בסוד הכתוב ויבא גם אל רחל וגם סו״ה לזאת יקרא אשה כי מסבת הארת חכמה המאירה בה אחר שנכללה בחסדים של בעלה, ניתן לה השם אשה אש ה' שה"ס הארת חכמה המכונה אש בסו"ה והיה אור ה׳ לאש. ועל זווג הארת חכמה נאמר על כן יעזב איש את אביו ואת אמו המאירים בחסדים מכוסים, ודבק באשתו שאין ז״א יכול להאיר בהארת חכמה זולת בעת הזווג עם הנוקבא. והאי איהו קרבן עולה ויורד הנאמר על עליית המלכות וירידתה ועל ירידת הבינה מתחת המלכות ועלייתה. ואז חמש אשות סלקין וחמש נחתין כי ישנם ה' מיני דין המכונים חמש אשות ג׳ הם בחג״ת שלמעלה מחזה הנמשכים מג' זריעות חלם שורק חירק. וב' דינים הם מחזה ולמטה א' בנה״י הנמשך ממסך שבנקודת החזה ב' במלכות. כנגדם עולים חמש אשות בסוד מ״ן ונזכרים בפסוק: א', זאת תורת העולה. ב', היא העולה על מוקדה. ג', על המזבח, ד', כל הלילה. ה', ואש המזבח תוקד בו. (עיין בסלם פרשת צו אות כ״ו במאמר זאת תורת העולה).