זהר

רט) את האדם, הא אוקימנא. אבל דכר ונוקבא כחדא, מתפרשן למהוי אפין באפין. מה כתיב עפר מן האדמה. השתא קיימא לאתקנא. ת"ח, אתתא כד אתחברת בבעלה, אתקריאת על שם בעלה, איש אשה צדיק צדק, איהו עופר, ואיהי עפר, איהו צבי ואיהי צביה, צבי היא לכל הארצות.

פירוש הסולם

רט) את האדם, הא אוקימנא, אבל דכר ונוקבא כחדא, ולא הוו מתפרשן למהוי אפין באפין. את האדם, הרי פרשנוה, אבל את האדם כולל דכר ונוקבא יחד, דהיינו דו פרצופין, ולא היו נפרדים זה מזה להיות פנים בפנים. מה כתיב, עפר מן האדמה, השתא קיימא לאתקנא, מה כתוב בהם, עפר מן האדמה, עתה הוא עומד להתתקן, דהיינו שיפרדו זה מזה, ויהיו פב"פ. ובכדי לבאר ענין התקון המרומז בהכ' עפר מן האדמה, מביא הזהר לפנינו את המאמר הסמוך.
ת"ח אתתא כד אתחברת בבעלה אתקריאת על שם בעלה, איש אשה, צדיק צדק: בוא וראה, אשה כאשר נשאת לבעלה, היא נקראת על שם בעלה, כמו איש אשה, צדיק צדק. איהו עופר ואיהי עפר, איהו צבי ואיהי צביה כד"א צבי היא וגו', הוא נקרא עופר והיא נקראת עפר. הוא נקרא צבי, והיא נק' צביה כמ"ש ​צבי היא לכל הארצות. פירוש, כמו שהקב"ה נק' צבי או עופר, כי מטרם שז"א נמתק בבינה, הוא נקרא עופר. ואחר שנמתק בהבינה, נקרא צבי. כמ"ש דומה דודי לצבי או לעופר וגו' כן הנוקבא נקראת בשמות אלו, ומביא ראיה מהכתוב צבי היא לכל הארצות, שהארץ שהיא הנוקבא נקראת ג"כ בשם צבי כמו בעלה, ועד"ז מטרם שהנוקבא נמתקת בבינה, היא נקראת עפר, כמו בעלה שנקרא אז עופר, ובזה ביארו לנו השם עפר, שבהכתוב עפר מן האדמה.