זהר

רט) לקצר בצלותין אל נא רפא נא לה. בנקודה די', להאריך ולהתנפל ואתנפל לפני ה' כראשונה מ' יום ומ' לילה, כלא מ"ם י' נקודה באמצע, אתעביד מים, מסטרא דחסד צריך לארכא בצלותא.

פירוש הסולם

רט) להאריך, מסטרא דאת ו', ונפילה באת פ', וכלא, פ"ו דואתנפל לפני ה' ארבעים יום וארבעים לילה: (כצ"ל תק"ח) ומקום שאמרו להאריך שאינו רשאי לקצר, הוא מצד אות ו', והנפילה דמשה היתה באות פ' דהיינו מ' יום ומ' לילה שביחד הם פ', והכל הוא סוד ב' האותיות פ' ו' שבהמלה ואתנפל, שבהכתוב ואתנפל לפני ה' ארבעים יום וארבעים לילה. וכלא מ' ם', י' נקודה באמצע, אתעביד מים. והכל הוא ב' ממין, האחת פתוחה והשנית סתומה, ונקודת י' נמשכת באמצען, ונעשה הצירוף מים.
ביאור הדברים. כי אחר שביאר הזהר המשכת המוחין של הנוקבא באחורים ובפנים בכללות, הולך לבאר כאן בנין ג' הקוין של הנוקבא, מד' בחינות, א) מבחינת טעמים, ב) מבחינת נקודות, ג) מבחינת אותיות, ד) מבחינת הזמן. ותחילה מבארתם מבחינת האותיות, ואומר, שה"ס פ"ו דואתנפל, וסוד י' שבאמצע ב' ממין של המלה מים. פירוש כשהנוקבא היא בקטנותה בלי מוחין, נבחנת באות ב' אשר צד צפון שלה פרוצה, לרמז שחסרה המוחין דצד צפון שה"ס בינה. וכשז"א מתחיל לבנותה, הנה תחילה ממשיך אליה המוחין דקו שמאל שלו, שה"ס המוחין מנקודת השורק, ואז נבחן, אשר ו' נמשך מקו שמאל דז"א, אל הנוקבא שהיא בצורת ב', וגודר הצד צפון שלה, ועתה היא נבחנת לצורת ם, הסתומה מכל רוחותיה. כמו שהאריך בזה התקונים תק' כ"ח דף ע"ב: וז"ל ב' ראשית, נקודה בהיכליה. עליה אתמר, גן נעול וגו' מעיין חתום. וכו' ובמאי איהי חתום, באות ו'. ואתעבידת ב עם חתימו דו', ם. מאי דהוה ב אתעבידת ם, יין סתום וחתום וכו' ודא יין המשומר בענביו, וכו'. הב' דבראשית ה"ס נקודה בהיכליה, דהיינו הנוקבא דז"א, (כנ"ל, דף ט' ד"ה ועביד) עליה נאמר גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום, ושואל, במה היא חתומה, ואומר, שהוא באות ו', כי כשנמשך הו' אל הנוקבא שהוא אות ב, נמצא, מה שהיתה מקודם לכן ב' נעשתה עתה לם סתומה, שה"ס יין המשומר בענביו. עש"ה.
והיינו כמבואר, שהמשכת מוחין דקו שמאל של ז"א, נבחן לאות ו' הגודר פרצת רוח צפון של הב' ונעשתה לם' סתומה, להיות מוחין הללו נמשכים מנקודת השורק שה"ס אור סתום, מטרם שמקבל את הלבוש יקר דנהיר, (כנ"ל דף מ"ה ד"ה כד אשתכח) וע"כ נסתמת הנוקבא ואינה יכולה עוד להאיר להתחתונים. אמנם מטעם אין העדר ברוחני, נבחן שגם צורתה הקודמת של הנוקבא, שה"ס אות ב, נשארת גם עתה, לאחר שנעשית ם' סתומה, ונעשית לקו ימין שבה, כי דרך בו נמשכים החסדים מקו ימין דז"א, אלא מכח המוחין דשמאל שהם בצורת ם' קבלה הב' שבימין לצורת הם' אלא לא סתומה רק מ' פתוחה, באופן שיש לה עתה ב' קוין, קו ימין ה"ס מ' פתוחה בחסדים, וקו שמאל ה"ס ם' סתומה ואינה מאירה. וקו הימין שהוא מ' פתוחה, ה"ס ארבעים יום, וקו שמאל שה"ס ם' סתומה ה"ס ארבעים לילה. וכל עוד שהקוין אינם מתיחדים זה בזה, הרי עוד שניהם נבחנים בחסרון שלימות, המכונה בשם נפילה, (כנ"ל בהקדמת הזהר דף כ"ב ד"ה קיימא ולא קיימא עש"ה) ולפיכך בעת שמשה המשיך ב' הקוין הללו ימין ושמאל אל הנוקבא, אמר עליהם, ואתנפל לפני ה' כראשונה ארבעים יום וארבעים לילה. ומטעם היותם מחוסרי שלימות, אמר עליהם ואתנפל בלשון נפילה.
וזה אמרו ונפילה באות פ', דהיינו בב' הממין, הפתוחה והסתומה, שהם בגימטריא פ' שבהם נפילה, וכלא פ' ו' דואתנפל לפני ה' מ' יום ומ' לילה. כי הכל הוא סוד פ' ו' שמשה אמר עליהם בלשון ואתנפל, הרי שב' הקוין שה"ס ו' דקו שמאל דז"א, העושה ב' ממין, מ' יום ום' לילה, שהם פ', עודם הם בחינת נפילה. כי חסר להם היחוד דימין ושמאל כנ"ל. מ' ם' י' נקודה באמצע אתעביד מים: ולפיכך צריכים להמשיך נקודת י' באמצע ב' הממין, שה"ס קו אמצעי הנמשך על מסך דנקודת חירק, (כנ"ל דף מ"ה ד"ה כד) ונעשה הצירוף מים, שיורה, על אור החסדים הפותח המוחין, שיאירו לתחתונים ממעלה למטה, ומסטרא דחסד צריך לארכא בצלותא, ומצד החסד, כדי שיפתחו אורות החסדים בהנוקבא, צריכים להאריך בתפלה בסוד מ' יום ום' לילה, ואח"כ להמשיך י' באמצעם, ואז מאירים ומתגלים החסדים שבקו ימין בהנוקבא. והנה נתבאר ג' הקוין דנוקבא בסוד האותיות. כי מ' פתוחה ה"ס קו ימין, ום' סתומה ה"ס קו שמאל, ואות י' באמצעם שה"ס קו האמצעי. ולהלן מבאר אותם בסוד הטעמים.