זהר

רט) והיינו רזא דכתיב, יהי מארת ברקיע השמים להאיר על הארץ, למהוי תרין שמהן חד, בלא פרודא כלל, לאתכללא מארת חסר בשמא דשמים, דאינון חד, ולית בהו פרודא. נהורא אוכמא בנהורא חיוורא לית בהו פרודא וכלא חד, ודא הוא עננא חיורא דיממא, ועננא דאשתא בליליא מדת יום ומדת לילה, ולאתתקן דא בדא לאנהרא, כמה דאתמר להאיר, על הארץ.

פירוש הסולם

רט) והיינו רזא דכתיב וכו': והיינו סוד הכתוב, ​יהי מארת ברקיע השמים להאיר על הארץ. שפירושו שיהיו שני השמות, הויה אלקים, אחד בלא פרוד כלל, שיהיה נכלל מארת חסר ו' שהיא המלכות הנקראת אלקים, בשם השמים שהוא ז"א הנקרא הויה, כי הם אחד ואין בהם פרוד. אור שחור, שהוא מלכות, באור לבן, שהוא ז"א, אין בהם פרוד, והכל אחד. וזה הוא ענן הלבן של היום, וענן האש של הלילה, דהיינו מדת יום ז"א, ומדת לילה, מלכות, שיתתקנו זה בזה ביחוד אחד, להאיר. כמו שנאמר, להאיר על הארץ.
ביאור הדברים, הנוקבא נקראת מארת חסר ו', המורה על מיעוט הירח, כמ"ש חז"ל ​תחילה היו ב' המאורות גדולים בקומה שוה, וקטרג הירח, אין ב' מלכים משתמשים בכתר אחד. ואמר לה הקב"ה לכי ומעטי את עצמך (חולין ס:). ואז ירדו ט"ס תחתוניות שלה לעולם הבריאה, והיא נתמעטה לנקודה תחת היסוד דז"א. ואומר שצריכים להכליל את המלכות אחר שנתמעטה, בשמא דשמים, שהיא ז"א, דהיינו להגדילה בחזרה, שתהיה בקומה שוה עם הז"א פב"פ, שצריכים להעלות בחזרה את הנוקבא מעולם הבריאה אל האצילות, ולתקן את הפירוד, שנעשה בין הז"א ובין הנוקבא בעת מעוט הירח.
והנה ענין מיעוט הירח הוא, כי שלט עליה הדינא קשיא שבעקבים דלאה, ועי"ז נתמעטה עד לבחינת נקודה, וט"ס תחתונות שלה נפלו לבריאה, והנה על ידי היחוד דק"ש (הנ"ל בפקודא תליתאה) נבנתה הנוקבא, בו"ק. בסוד יחודא תתאה דבשכמל"ו, והוא משום שע"י כח הדין שבה תיקנה את הד' דאחד, שהיתה יבשה וחורבה, לבחינת ארץ מוציאה פירין ואיבין (כנ"ל עש"ה). ונבחן עתה, אשר בחינה אוכמא שבנוקבא, שהיא כח הדין שבה, שהפיל אותה עד לנקודה, נתעלה עתה לבחינת אור ממש, שהרי בכח הדין דוקא נבנתה הד' דאחד, להיות בחינת ישובא הארץ מוציאה פירות, ולולא כח הדין שבנוקבא היתה הד' דאחד שהיא התבונה, נשארת בבחינה יבשה וחורבא. הרי שכח הדין שבה נעשה אור ממש. ונקרא נהורא אוכמא, משום שהאוכמא היה הגורם אל האור הזה. וגם נבחנת לאור ו"ק, שהוא אור דחסדים.
ולפיכך אפשר עתה להמשיך גם נהורא חיוורא אל ו"ק דנוקבא, שפירושו אור חכמה שהוא ג"ר, כי לבן פירושו חכמה. והוא על ידי שמעלים את הזו"ן להיכל או"א עלאין. כי עתה יכולה גם הנוקבא דז"א להתכלל באו"א כמו הז"א, שהרי כח הדין שבה נתהפך להיות אור ממש. ואע"פ שהיא נהורא אוכמא, אין זה חוצץ כלל שלא תוכל להכלל באו"א עלאין, משום דנהורא אוכמא בנהורא חוורא לית בהו פרודא וכלא חד, כי בהיותה בחינת נהורא יכולה להכלל בנהורא דאו"א, כי אור באור הוא מין במינו ונחשבים לאחד, וענין האוכמא, שהוא הגורם לאור שלה אינו חוצץ ואינו משפיל אותה עתה כלום, שהרי הוא הגורם לכל מעלתה, שבלעדיו לא היתה לבחינת אור.
וז"ש, ודא הוא עננא חוורא דיממא ועננא דאשתא בליליא, מדת יום ומדת לילה: כלומר, שע"י היחוד הזה דהתכללות זו"ן באו"א, שז"א נכלל שם באבא עלאה, והנוקבא באמא עלאה, נעשה הז"א לבחינת עננא חוורא לאור היום, והנוקבא לעננא דאשתא לאור הלילה, דהיינו מדת יום ומדת לילה, המיוחדות זו בזו בסוד ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, וז"ש ולאתתקן דא בדא לאנהרא, כמה דאתמר להאיר על הארץ, שמדת יום נכללת במדת הלילה, שהיא הנוקבא, בסוד יום אחד, ונתקנים זה בזה להאיר על הארץ, אל האכלוסהא של הנוקבא שבג' עלמין בי"ע.