זהר

רט) ואוקמו רבנן, שם בן י״ב, כל היודעו והזהיר בו, כל תפלותיו מתקבלות. ומקורו יוד הי ואו הי. כל י׳ איהו אנפוי א׳ ודמות פניהם פני אדם, הכא בהאי שמא, רזא דתפלין וציצית.

פירוש מעלות הסולם

רט) ואוקמו רבנן שם וכו': וחז״ל העמידו שם בן י״ב, דהיינו ג׳ השמות של מלך מלך ימלוך כל היודעו והזהיר בו כל תפלותיו מתקבלות. ומקורו יו״ד ה״י וא״ו ה״י דהיינו שם ס״ג שבו ג׳ יודין וא'. כל פנים של י׳ הוא א׳ בסוד הכתוב ופניהם פני אדם. כאן בשם זה העולה ס״ג הוא סוד של תפילין וציצית.
פירוש. ב׳ זמנים נתקנו בסבת עליית מלכות לבינה, והם קטנות וגדלות. כי מתחלה בעת שמלכות עלתה לבינה, סיימה המדרגה תחת החכמה, וסיום זה נקרא תיקון הפרסא אשר משום זה נשאר במדרגה כתר וחכמה. ובינה תפארת מלכות, יצאו מן המדרגה אל המדרגה התחתונה, ומכיון שלא נשאר במדרגה רק כתר וחכמה שהם רק ב׳ כלים לכן אין שם רק ב' אורות נפש רוח, וחסרה ג׳ ראשונות שהן: נשמה חיה יחידה, מטעם חסרון ג׳ הכלים בינה ותו״מ ומטעם ערך ההפוך שיש בין כלים לאורות. וזהו זמן הקטנות. אח״כ בזמן הגדלות יורדת מלכות ממקום בינה דהיינו מפרסא למקומה עצמה, וג׳ הכלים בינה ותו״מ עולים ומתחברים במדרגה ומכיון שישנם כבר ה' כלים כח״ב תו״מ חוזרים ומתלבשים בהם חמשה אורות נרנח״י. ויש ג״ר במדרגה.
וזה מרומז בצורת אות א׳ כי י׳ עליונה שבא׳ ה״ס כתר וחכמה שנשארו במדרגה בזמן הקטנות. והקו שתחת י׳ זו ה״ס הפרסא המסיימת את המדרגה מתחת כתר וחכמה שזהו זמן הקטנות. ואין במדרגה רק אור של חסדים דהיינו נפש רוח וחסרה ג״ר. ובזמן גדלות יורדת המלכות למקומה ובינה תו״מ חוזרים ומתחברים במדרגה, וזוהי י׳ תחתונה של הא׳ הרומזת על בינה ותו״מ שחזרו ונתדבקו באופן אשר אות א׳ כוללת ג׳ בחינות, י׳ עליונה הרומזת על כתר וחכמה, וי׳ תחתונה, רומזת על בינה ותו״מ והקו שבין ב׳ היודין רומז על הפרסא שה״ס הסיום שנעשה בזמן הקטנות.
ואין להקשות מזה שבעת גדלות יורדת המלכות למקומה ובינה תו״מ חזרו אל המדרגה א״כ למה עדיין נמצא הקו המבדיל בין י׳ העליונה לי׳ התחתונה, מאחר שהפרסא המבדלת כבר נתבטלה. התשובה היא, כי נעשה תקון אחר שבירת הכלים אשר הפרסא לא תתבטל לעולם, והיא נמצאת תמיד בו״ק בלי ג״ר בכדי שתשמור על הארת החכמה הבאה אל המדרגה בזמן הגדלות שלא תתפשט ממעלה למטה ולפיכך אע״פ שישנם ג׳ ראשונות וגדלות בהא׳ בכל זאת מדרגת הפרסא נשארת בו״ק בלי ג״ר ונמצאת תמיד גם בעת הגדלות.
וזה אמרו כל י׳ דהיינו הפרצוף בימי הקטנות אנפוי א׳ וכו', הפנים שלו שהוא גדלות בסוד חכמת אדם תאיר פניו, הוא א׳ בחמשה אורות נרנח״י הכא בהאי שמא דהיינו שם ס״ג שהוא השורש להוי״ה דאלפין שהוא מ״ה רזא דתפילין שה״ס הארת חכמה, המרומזת בא׳ וציצית סוד הציצית המרומז ביודין שהם אורות דחסדים.