זהר

רטז) וילן שם כי בא השמש, לאחזאה, דאסיר ליה לבר נש, לשמשא ערסיה ביממא. ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו, הכא אוליפנא, דאפילו יהון למלכא ערסי דדהבא, ולבושי יקר למיבת בהו, ומטרוניתא תתקין ליה ערסא, מתתקן באבנין, ישבוק דיליה, ויבית במה דאיהי תתקין, דכתיב וישכב במקום ההוא.

פירוש הסולם

רטז) וילן שם כי בא השמש. לאחזאה דאסיר ליה לבר נש לשמשא ערסיה ביממא: וילן שם כי בא השמש הוא להורות שאסור לו לאדם לשמש מטחו ביום. פירוש. כי ויפגע במקום פירושו שהמשיך הארת השמאל, הנק' פיוסא (כנ"ל בדיבור הסמוך) ונודע שבעת הארת השמאל נחשכת הנוקבא ונעשית בסוד אספקלריא שאינה מאירה, שמטעם חוסר חסדים אינה יכולה לקבל אפילו אור החכמה, וע"כ וילן שם כי בא השמש, כי עם המשכת הארת השמאל נסתלק תכף אור היום ונחשך הלילה. וז"ש לאחזאה דאסיר וכו', כי קודם הזווג צריכים לסוד פיוסא, שהוא המשכת הארת השמאל, ואין הארת השמאל נוהג ביום. כי עם הופעת הארת השמאל מסתלק תכף אור היום ונעשה חשכת לילה. וזסו"ה ותקם בעוד לילה וגו'. באופן שהמשמש ביום אי אפשר לו להמשיך את הפיוסא. ובלי פיוסא אסור הזווג.
ויקח מאבני המקום הכא אוליפנא דאפילו יהון למלכא ערסי דדהבא ולבושי יקר למיבת בהו: ויקח מאבני המקום וגו' מכאן למדנו, שאפילו יהיה למלך מטות זהב ולבושי כבוד, ללון בהם, ומתרוניתא תתקין ליה ערסא מתתקן באבנין, ישבוק דיליה ויבית במה דאיהי תתקין, דכתיב וישכב במקום ההוא, והמטרוניתא הכינה לו מטה העשויה מאבנים. יעזב את שלו וילן במה שהיא הכינה לו, דכתיב וישכב במקום ההוא, היינו בהאבנים. פירוש אע"פ שיש לז"א מוחין שלמים בעטרה שעטרה לו אמו, כלולים מימין ושמאל, בפני עצמו, מ"מ כדי להזדווג עם הנוקבא עוזב בחינת עצמו ומזדווג עמה בבחינתה. והטעם הוא, משום דביתא דידה הוא, כנ"ל דף קל"ה אות רי"ד ע"ש בהסולם.