זהר

רטז) דכיון דבר נש אתעסק באורייתא, אתתקן בנשמתא אחרא קדישא, דכתיב שרץ נפש חיה, נפש דההיא חיה קדישא, דכד בר נש לא אתעסק באורייתא, לית ליה נפשא קדישא, קדושא דלעילא לא שריא עלוי. וכד אשתדל באורייתא, בההוא רחישו דרחיש בה, זכי לההיא נפש חיה, ולמהדר כמלאכין קדישין.

פירוש הסולם

רטז) דכיון דבר נש וכו': מכיון שהאדם עוסק בתורה, הוא מתתקן בנשמה אחרת קדושה, שכתוב, שרץ נפש חיה. שפירושו, נפש מחיה ההיא הקדושה, שהיא המלכות, כי כשהאדם אינו עוסק בתורה, אין לו נפש קדושה, הקדושה שלמעלה אינה שורה עליו, וכשהוא עוסק בתורה, באותו הרחש שדובב בה, זוכה לנפש חיה ההיא, ולהיות כמלאכים הקדושים.
פירוש, חיה ה"ס הנוקבא דז"א בעת שהיא בגדלות פב"פ עם הז"א, כי אז נקרא הז"א עץ החיים, והנוקבא חיה. ועי"ז שהאדם מעלה מ"ן ע"י עסקו בתורה לשמה, ומזווג לזו"ן פב"פ, הוא ממשיך מזווגם נפש קדושה. וז"ש נפש דההיא חיה קדישא, שהיא הנוקבא דז"א. והאדם משיג זה רק ע"י העלאת מ"ן בעסק התורה, ונמצא דכד בר נש לא אתעסק באורייתא לית ליה נפשא קדישא, כי אין לו חלק בזווג קב"ה ושכינתיה, שהרי לא העלה מ"ן לייחד אותם. וזה שיעור הכתוב, ישרצו המים שרץ נפש חיה. כי התורה נקראת מים, וע"י שמריץ מ"ן ע"י התורה זוכה לנפשא קדישא, מחיה עלאה. ותדע, כי אין האדם זוכה להדבק בהקב"ה מטרם שישיג נפש רוח נשמה מחיה עלאה קדישא (כמ"ש בזוהר ויקרא דף קמד אות תלד). דנפש אתקשר ברוח ורוח בנשמה, ונשמה בקב"ה.