פירוש הסולם
רטו)
ויטול רשות מינה, וע"ד אתערנא דכתיב ויפגע במקום וילן שם, דנטיל רשו בקדמיתא: ויטול רשות ממנה קודם הזווג, ועל זה הערנו, שכתוב ויפגע במקום וגו' שפירושו שיטול רשות בתחילה.
מכאן אוליפנא, דמאן דמתחבר באנתתיה, בעי למפגע לה ולבסמא לה במלין: מכאן למדנו מי שמתחבר עם אשתו צריך לפייס אותה ולהמתיקה בדיבורים.
ואי לאו לא יבית לגבה בגין דיהא רעותא דלהון כחדא בדלא אניסו, ואם אינו מפייסה, לא ילין אצלה, משום שהרצון שלהם צריך להיות כאחד באין אונס.
פנימיות הדברים. כי כל הנוהג בסדר בנין המדרגה, נוהג ג"כ בהכרח בסדרי קיומה של המדרגה, ולפיכך, אותם ב' פעולות הנ"ל המבוארות באו"א לבנין הנוקבא, נוהגות ג"כ בסדר הזווג של הנוקבא עם ז"א. שמתחילה צריך להמשיך לה הארת השמאל, שהיא דוגמת פעולה א' דאו"א, שה"ס בנין הצלע. ואח"כ מזדווג עמה ונותן לה אור החסדים מקו האמצעי שלו, שהיא דוגמת פעולה ב' דאו"א, שה"ס ויביאה אל האדם, שפירושו תקון המסך שתהיה ראויה לקבלת אור חסדים כנ"ל.
ופעולה הא' נקרא כאן נטילת רשות או פיוסא, מטעם שמטרם זה היא במחלוקת עם ז"א, כי להיותה בעיקר מקו שמאל, וז"א מקו ימין בעיקר, ע"כ נוהג ביניהם אותו המחלוקת שהיה בין קו שמאל לימין
(כנ"ל בראשית א' דף נ"ו אות מ"ד) ולפיכך צריך ז"א לפייסה קודם הזווג, והיא אינה מתפייסת אלא בהמשכת הארת השמאל, שהיא עיקר בחינתה.
ועם זה תבין היטב מ"ש לעיל
(באות ר"ח) ולא מתקשרא עד דיצה"ר אתער לגבה וכו' כי היצה"ר רומז לקו שמאל כמ"ש שם בהסולם, וכיון שהיא במחלוקת עמו, ע"כ אינה מתקשרת עמו מטרם שממשיך לה מהארת השמאל, שה"ס התעוררות היצה"ר. כמ"ש שם. וז"ש כאן,
ואי לאו לא יבית לגבה בגין דיהא רעותא דלהון כחדא בדלא אניסן, כי מטרם שממשיך לה הארת השמאל אינה מתפייסת, והיה צריך לאנוס אותה.
והאדם המעלה מ"ן ליחוד ז"א ונוקביה, צריך ג"כ לעורר אלו ב' הפעולות דאו"א. וזסו"ה אצל יעקב אבינו, שפעולה הא', דהיינו הארת השמאל מרומז בהכתוב
ויפגע במקום, כי אין פגיעה אלא פיוסא, מלשון ואל תפגע בי. ופיוסא משמעותו המשכת הארת השמאל. ופעולה ב' דאו"א דהיינו תקון המסך להכשירה לקבלת החסדים, מרומז בהכ' ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו, כי המסך מכונה בשם אבן, כנודע. וע"י ב' פעולות הללו נעשה היחוד העליון, וז"ש,
והנה ה' נצב עליו וגו'. ולפיכך מביא הזהר כאן ראיה מהכ' ויפגע במקום, וכן שאר הכתובים כמ"ש לפנינו.
