זהר

רטו) המוציא במספר צבאם, מאי המוציא. אלא בגין דההוא אתר דאיהו טמיר וגניז, איהו אפיק כלא, ברזא דקול דנפיק משופר. וההוא קול, איהו מספר דכל חילין עלאין, וחושבנא דכלא. ומתמן אשתכח רזא דמהימנותא עלאה, בכל אינון סטרין עלאין, עד דנגדין דרגין, ואתמשכאן לתתא, ואתפרשאן כמה חילין לזנייהו, וכלהו קיימן בחושבנא, ואקרון בשמא. מרוב אונים, דא סטרא דימינא. ואמיץ כה, דא סטרא דשמאלא. איש לא נעדר, סטרין דנגדין מתרין עברין.

פירוש הסולם

רטו) המוציא במספר צבאם: שואל, מהו המוציא. ומשיב, משום שמקום ההוא שהוא נסתר וגנוז, דהיינו בינה, הוא הוציא הכל בסוד, קול היוצא משופר, (כמ"ש בהקדמת ספר הזהר דף קפ"ד ד"ה למשמע ע"ש) שהוא ז"א הנקרא קול יוצא מבינה הנקראת שופר, בסוד תלת מחד נפקי חד בתלת קיימא (כנ"ל בראשית א' דף רפ"ז ד"ה תלת) וקול ההוא, שהוא ז"א במוחין דהארת חכמה, הוא מספר של כל הצבאות שלמעלה וחשבון הכל. מספר וחשבון ה"ס מוחין דהארת חכמה, אמנם אינם מתגלים במקום ז"א, אלא, משם נמצא סוד אמונה העליונה, שהיא מלכות, בכל אלו צדדים עליונים, הן חסדים מימין והן חכמה שבשמאל, שבה מקום גילוי החכמה, עד שנמשכות המדרגות מז"א, ונמשכות למטה למלכות, ונבדלים כמה צבאות למיניהם וכולם עומדים בחשבון ונקראים בשם. מרוב אונים, זה צד ימין. ואמיץ כח, זה צד שמאל. איש לא נעדר, מצדדים הנמשכים מב' עברים, דהיינו מב' הקוין ימין ושמאל. שלא נחסר משהו, משום שב' צדדים אלו כוללים כל המציאות. ואפילו בקו אמצעי אין חידוש נוסף עליהם, כי הוא רק כולל כל מה שיש בב' קוין, ימין ושמאל.