זהר

רטו) ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא וגו'. האי מלה חציפותא איהו. לאו איהו הכי, אלא מהכא אוליפנא, ענוותנותא דלאה, דלא אמרה קמי אחתה מדי, ואיהי אקדימת לאורחא, ואמרה ליה בחשאי, ואודעא ליה, דהא ברשותא דרחל הוה, דכתיב כי שכור שכרתיך, מרחל נטילת רשו, ובגין דלא יבאיש בעינאה דרחל, א"ל לבר, ולא בביתא.

פירוש הסולם

רטו) ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא וגו': ומתמה, מלה זו, אלי תבוא, הוא חוצפה. ומשיב אינו כן, אלא להיפך, מכאן למדנו הענוה של לאה, שלא אמרה כלום בפני אחותה, והקדימה אל הדרך, ואמרה לו בלחש והודיעה לו. כי ברשות רחל היא, שכתוב, כי שכור שכרתיך מרחל, היינו, שקבלתי רשות, וכדי שלא ירע הדבר בעיני רחל, אמרה לו בחוץ ולא בבית.