זהר

רטו) פקודא חמישאה, כתיב ישרצו המים שרץ נפש חיה. בהאי קרא אית תלת פקודין: חד למלעי באורייתא, וחד לאתעסקא בפריה ורביה, וחד למגזר לתמנייא יומין ולאעברא מתמן ערלתא. למלעי באורייתא ולאשתדלא בה, ולאפשא לה בכל יומא, לתקנא נפשיה ורוחיה.

פירוש הסולם

רטו) פקודא חמישאה וכו': המצוה החמישית. כתוב, ​ישרצו המים שרץ נפש חיה.במקרא הזה יש שלש מצות, אחת, לעסוק בתורה, אחת, לעסוק בפריה ורביה, ואחת, למול לשמונה ימים ולהעביר משם את הערלה. וצריך לעסוק בתורה ולעמול בה בכל יום, לתקן נפשו ורוחו.
פירוש. כי ד' פקודין הקודמים, הנמשכים מד' הימים הראשונים דמעשה בראשית, באו לתקן את המדרגות בעולם האצילות עצמו, שהן ד' המדרגות חו"ב וזו"ן שבעולם האצילות כנ"ל, אשר פקודא קדמאה הנמשך ממלת בראשית ה"ס יראה, דהיינו בינה עלאה, שה"ס יראה בגין דאיהו רב ושליט, והיינו רק בחינת ג"ר של הבינה, שנתקנה לאבא ואמא עלאין המלבישין לא"א מפה עד החזה שלו, הנקראות י' דהוי"ה. ופקודא תניינא, הנמשך מהמאמר יהי אור, הוא לתקון ז"ת דבינה, בסוד אהבה רבה שלימתא, הנקראות ישראל סבא ותבונה, שמבחינת הקביעות הן מלבישות לא"א מחזה עד הטבור שלו, דהיינו למטה מהפרסא שבגוי מעוהי דא"א. אמנם במאמר יהי אור הנאמר בהן, עלו ונעשו פרצוף אחד עם או"א שלמעלה מחזה דא"א, ומשם לראש דא"א, והבינה חזרה שם להיות חכמה. שה"ס אהבה רבה, וה"ס ה' דהוי"ה, ומהם מושפעין כל המוחין לזו"ן. אבל מאו"א עלאין עצמם, שהם ג"ר דבינה אין זו"ן יכולים לקבל מוחין, כי הם נתקנו בעצמם בסוד אוירא דכיא, שהוא אור חסדים בסוד כי חפץ חסד הוא. ומשום זה הם נקראים יראה, כי סוד אהבה רבה שהם מוחין דהארת חכמה אינם מושפעים מהם לזו"ן, אלא רק מז"ת דבינה הנקראות ישסו"ת, אמנם בחינת האהבה רבה שבישסו"ת אינה מגולה רק מבחינת מחזה ולמעלה דישסו"ת, שהם עומדים אז למעלה מפרסא דבגוי מעוהי דא"א, אמנם מחזה ולמטה דישסו"ת העומדים למטה מפרסא דאו"א, נעשה שם בחינת הגניזו של אור החכמה, שה"ס ויהי אור לעולם הבא, שהם ישסו"ת שלמעלה מפרסא, אבל ישסו"ת השניים שלמטה מפרסא הנה האור נגנז בהם. ובחינת התבונה שבהם נעשית בסוד יבשה. ופקודא תליתאה, הנמשך מב' המאמרות שביום ג', שהם יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה. ומתדשא הארץ דשא וכו', הם לתיקון מוחין דו"ק לזו"ן, שיחודא עלאה נמשך מהמאמר יקוו המים והוא לז"א. ויחודא תתאה נמשך אל ו"ק דנוקבא מהמאמר תדשא הארץ דשא. ופקודא רביעאה, הנמשך מהמאמר דיהי מאורות, הוא לתקון ג"ר בז"א ונוקבא. הרי שעד יום חמישי כבר נתקנו כל התיקונים הצריכים לאו"א וישסו"ת וזו"ן דאצילות, עד שהזו"ן קבלו ג"ר שבהם ונעשו ראויים לזווג פב"פ בקומה שוה, וע"כ מכאן ואילך, באים שאר הפקודין, שהם תיקונים הצריכים להמשיך מזווג הזו"ן פב"פ.
וזה אמרו פקודא חמישאה, כתיב ישרצו המים שרץ נפש חיה, בהאי קרא אית תלת פקודין, כי עתה צריכין להמשיך השלימות מסוד זווג זו"ן פב"פ, שהא' הוא להמשיך משם נשמה קדושה, שגם האדם עצמו יזכה לזווג טהור וקדוש, שזה נעשה ע"י עסק התורה, והב' הוא להוליד נשמתין קדישין והג' לתיקון ברית קיימא ע"י חיתוך ופריעה. כמו שמבאר והולך.
וז"ש, למלעי באורייתא ולאשתדלא בה ולאפשא לה וכו': למלעי היינו להגות בפה אע"פ שלא ידע, בסו"ה חיים הם למוצאיהם, למי שמוציא אותם בפה. שעי"ז קונה נפש קדושה, ולאשתדלא בה, היינו להשתדל ולעשות כל מה שבכחו כדי להשיג אותה ולהבינה, שעי"ז קונה רוח קדוש, ולאפשא לה, היינו אחר שזכה לתקן נפשיה ורוחיה, לא יסתפק בזה, רק צריך להרבות אותה תמיד, בסוד מעלין בקודש ואין מורידין ועי"ז זוכה לנשמה קדושה. .וז"ש ולאפשא לה בכל יומא לתקנא נפשיה ורוחיה להרבות בתורה בכל יום בכדי לתקן נפשו ורוחו. כי עי"ז שמרבה בתורה בכל יום ומוסיף תיקון לנפשו ורוחו הוא זוכה לנשמה קדושה. דכיון דבר נש אתעסק באורייתא אתתקן בנשמתא אחרא קדישא, שמכיון שהאדם עוסק בתורה הוא מתתקן בנשמה קדושה אחרת, כי המרבה בעסק התורה, מלבד שזכה בנפש ורוח. הוא זוכה ומתתקן גם בנשמה קדושה.