זהר

רטו) בלבי ודאי. ביה עתיד לנטלא נוקמא. כמה דנטיל ביה נוקמא ממצראי. דאיהי לב״י, שם בן ארבעים ותרין, אבגית״ץ, ביה אפיק לישראל מגלותא, קר״ע שט״ן, דאיהי שמא תניינא דיומא תניינא, ביה קרע ימא. ובההוא שמא אתמר, יהי רקיע בתוך המים וגו׳. נג״ד יכ״ש, נגד כל עמך אעשה נפלאות. בכל שמא נטל נוקמא ממצרים.

פירוש מעלות הסולם

רטו) בלבי ודאי ביה וכו׳: בלבי ודאי היינו בינה שנקראת לב, בו עתיד לקחת נקמה, כמו שלקח בו נקמה ממצרים. כמ״ש בזהר יתרו (אות שפ״ט) מסטרא דיובלא שהוא בינה, נפקו ישראל ממצרים. שהיא לב״י שם בן מ״ב, כחשבון לב"י. והוא השם של אנא בכח, שבו ז׳ שמות שבכל א׳ ו׳ אותיות, וז׳ פעם ו׳ הם מ״ב. השם הראשון מן ז׳ השמות הוא אבגית״ץ. בו הוציא לישראל מגלות. השם השני הוא קר״ע שט״ן, שהוא שם השני, של יום השני, דהיינו ספירת גבורה, כי הספירות נקראות ימים וה״ס ז׳ ימי בראשית, ויום הראשון ה״ס חסד והוא אבגיתץ, ויום השני הוא גבורה והוא קרע שט״ן. בו קרע את הים. ובשם הזה נאמר יהי רקיע בתוך המים וגו'. הנאמר ביום שני דמעשה בראשית. שם השלישי, נג״ד יכ״ש, שעליו כתוב נגד כל עמך אעשה נפלאות. בכל השם של אנא בכח. כלומר: בכל ז' השמות שביחד הם שם אחד של מ״ב, לקח נקמה ממצרים.
פירוש: ענין שם מ"ב של אנא בכח, שכתוב כאן שהוא בבינה, מפורש בע״ח ח״א שער א״א פרק י״ג, וז״ל נודע כי נ׳ שערים שיש בבינה, לפי שהוא ענין מ״ב הנ״ל שיש בבינה, ולפי שהוא ז׳ שמות שבהם מ״ב אותיות, ועם הז' שמות עצמם הם מ״ט, ויש שער הנ׳ הכולל כל המ״ט, והוא כתר עליון שבהם עכ״ל. ופירושו הוא: כי בינה נחלקת לב' בחינות שמות של מ״ב, כי ג״ר שבה שנקראות בינה עלאה, הוא שם מ״ב מד׳ אותיות הוי"ה פשוטה, וי׳ אותיות הוי״ה במלוי, וכ״ח אותיות של הוי״ה במלוי המלוי שכולם יחד הן מ״ב אותיות. ועל שם מ״ב זה אומר לפי שהוא ענין מ״ב הנ״ל שיש בבינה. כי לפני זה מפרש בעץ חיים שם השם מ״ב דפשוט ומלוי ומלוי המלוי.
אבל ז' ספירות התחתונות של הבינה, הן בחינת שם מ״ב של אנא בכח, ונקראות תבונה, ועליה אומר שם בע״ח, ולפי שהיא ז׳ שמות שבשם מ״ב אותיות, ועם הז׳ שמות עצמם הם מ״ט, דהיינו ז׳ שמות של אנא בכח, שבכל שם יש ו' אותיות, וז׳ פעמים ו׳ הם מ״ב, ועם ז' השמות עצמם הם מ״ט וטעם התחלקות הבינה לשנים ג״ר וז״ת, מבואר בתלמוד ע״ס חלק י׳ בתשובה קי״ט.
וההפרש בין שם מ״ב דהוי״ה בפשוט ומלוי ומלוי המלוי, לבין שם מ״ב של אנא בכח הוא, כי שם מ״ב דהוי״ה פשוטה ומלאה ומלוי המלוי רומז על ג׳ הפרצופים הראשונים שהם מחזה דא״א ולמעלה השלמים לגמרי, מחמת קבלתם מן הבחינה שכנגדם בא״ק מטבורו ולמעלה, שבחינת הצמצום של ה׳ תחתונה אינה שולטת שם, כי המקור של ה״ת בעינים, הוא מתחיל משליש תחתון דס״ג דא״ק, ששם בחינת ג״ר דנקודים, אשר שם הושרשו כל התקונים של השתוף דמדת הרחמים בדין, דהיינו סוד תקון הקוים ימין שמאל אמצע, ועשרה כלים, ובחינת הזווג על זו״ן שהשפיע שמה יסוד דא״ק בסוד ו' ונקודה. ולכן השם מ״ב שבז׳ שמות שבר״ת אנא בכח, הוא בישסו״ת העומדים מחזה דא״א ולמטה עד הטבור, שבחזה דא״א כבר נסתיים השם מ״ב מצד האורות הבאים מקו האמצעי המסתיים בחזה, אלא מצד הקצוות ימין ושמאל הארוכים מן הקו האמצעי בשליש תחתון נמשך עוד בחינת מ״ב עד הטבור, (עיין בתע״ס חלק י׳ תשובה י״א) וזה נבחן להארת כלים לבד, ונחשבים לחסרי ג״ר, ע״כ ז״ת אלו מרומזים בז' שמות של אנא בכח, שהם ז׳ פעמים ו' אותיות כנגד חג״ת נהי״ם שאין בהם מ״ב אותיות מבחינת העצמות אלא מבחי׳ המספר לבד שז״פ ו' בגימטריא מ״ב, והוא מטעם שאין בהם מבחינת מ״ב אלא הארת כלים בלבד, ומקורם הוא בז״ת דנקודים, שהפרש זה היה סבה לשבירתם.
וה״ס אחוריים דאו״א שנפלו למקום חג״ת דנקודים, ששם המקום של ישסו״ת, כמבואר בע״ח (שער הנקודים פרק ב׳) וז״ל ובזה תבין סוד שם מ״ב שהוא אב״ג ית"ץ, קר״ע שט״ן, נג״ד יכ״ש, בט״ר צת״ג, חק״ב טנ״ע, יג״ל פז״ק, שק״ו - צי״ת. כי כבר ידעת כי שם מ"ב הוא ביצירה, ויצירה הוא בחי׳ ז״א כנודע, שהוא סוד ז׳ המלכים, נמצא כי שם מ״ב זה מדבר בסוד המלכים, וכו׳. אמנם כוונת מ״ב זה הוא להעלות כל הבירורים משם, אשר נשאר מזעיר ונוקבא ביצירה ועשיה, כי כל שם מ״ב הוא להעלות, כנודע, אם כן ודאי הוא כי בשם זה נרמז מיתת המלכים. ועל סדר מיתתן הוא סדר העלתן. ע״י בירור בכח שם זה, ולכן מיתת שבעה מלכים נרמז בשם הראשון זה, ובטול אחוריים דאו״א נרמז בשם הב׳, וכו׳.
ונבאר עתה שם מ״ב הנ״ל והוא כי שם אבגית״ץ הוא בספירת חסד כנודע, לפי שממנו מתחיל מיתת המלכים כנ״ל. לכן בשם זה נרמז מיתת שבעה מלכים, וזה פירוש אבגית״ץ כמו: אבגי ת״ץ כי אבג״י גימטריא י״ו והם סוד ז׳ מלכים, כי י׳ היא במלכות שהיא נקודה אחת לבד, והוא י׳ של אבג״י. ואותיות אב״ג הם ו' בגימטריא, והם ו״ק דז״א והרי הם ז׳ מלכים. וזה סוד שאמרו רז״ל כי רשות הרבים רחבו י״ו אמה, כי הרי אלו הז׳ מלכים הם הנקראים רה״ר בהיותם קודם התקון, ואמנם אחר התקון נקרא רשות היחיד. והנה הז׳ מלכים הנקראים אבג״י הלא הם נתצו ונשברו ומתו, וז״ס ת״ץ של אבגית״ץ, ויען שמן החסד התחיל מיתת המלכים כנ״ל לכן נרמז בשם זה הראשון. ויש מפרשים אבגית״ץ מלשון הגמרא ההוא אבגא דבי רב, פירוש השטן שהיה נמצא בבית המדרש ההוא, ונמצא כי אבגית״ץ, הוא ע״ד מ״ש לעיל באותיות שעטנז ג״ץ שצרופו שט״ן ע״ז ג״ץ.
והנה השם ב׳ הוא קר״ע שט״ן הוא בגבורה שהוא המלך הב׳ אשר במיתתו נפלו אחורי דאמא ג״כ, ולכן נרמז בטול אחורי או״א בשם זה וזה ביאורו: קר״ע ר״ל כי כאן לא היתה מיתה ונתיצה ממש, כמו ז׳ מלכים, רק קריעה ושבירה בעלמא ונשאר במקומה, אבל בנתיצה הוא הפלת אבן בכח למקום אחר כנ״ל, וע״י קריעה זו יצאה הקליפה הנקרא שטן, וזהו קר״ע שט״ן.
והנה או״א בחינת פב״פ הוא הויה דיודין באבא, ואהי״ה דיודין באמא, ושניהם גימטריא רג״ל והוא גימטריא זכור, כי הזכירה בא מצד פנים. ובחינת אב״א הם אחוריים של ב׳ שמות הנ"ל, שהם אחוריים דהוי״ה כזה: יוד, יוד הי, יוד הי ויו, יוד הי ויו הי, באבא. ואחורי אמא כזה: אלף, אלף הי, אלף הי יוד, אלף הי יוד הי, אשר שניהם גימטריא תשכח, כי השכחה מצד אחוריים. ואמנם קר״ע שט״ן גימטריא תשכ״ח עם הכולל כמנין האחוריים לרמז על נפילת אחורי אבא ואמא עכ״ל.
הרי מפורש מדברי רבינו בע״ח כי השם הראשון אבגית״ץ פירושו הוא שט״ן ת״ץ, לפי הלשון שבגמרא שאבגא הוא השט״ן, ושם הב׳ הוא שט״ן קר״ע, וכיון שת״ץ הוא יותר קשה מקר״ע א״כ למה מרומזת הקריעה בשם הב׳ שהוא גבורה, והיה צריך להיות קריעה בשם א׳ שהוא חסד, ונתיצה בשם הב׳ שהוא גבורה, לכן מחלק הרב כל י״א הבחי׳ של ז׳ המלכים וד׳ אחוריים בכדי שנדע היחס של כל מלך, עם בחי׳ ד׳ האחוריים שרק נקרעו ונשארו בעולם אצילות, שבעת שאנו מעלים הנצוצין קדישין בשם מ״ב, ונודע שכסדר שבירתם כן סדר העלתם, ומאחר שבשבירת מלך החסד עדיין לא היה הביטול דאחוריים דאו״א, ע״כ אין לכוין בשם הראשון שהוא אבגית״ץ להעלות הנצוצין קדישין שנקרעו בבטול אחוריים דאו״א, רק לכוין להעלות הנצוצין מן הז׳ מלכים לבד שנתצו ומתו, ורק בשם הב׳ קר״ע שט״ן שהוא מלך הגבורה אז ראוי לכוין להעלות הנצוצין קדישין מד׳ האחוריים.
ונודע שחכמת מצרים היתה מצד שמאל, בסוד התנין הגדול הרובץ בתוך יאוריו (זהר פרשת בא אות ל״ח עיי״ש בסולם) וחכמה זו יש לה שורש בבינה דא״א, שיצאה לחוץ מראשו, ​ולקריעת ים סוף ולהטביע את המצרים, היה צריך לבטל את שורשם הגבוה שבקדושה שבבינה דא״א, כמ״ש בזהר בשלח (אות ק״פ) בעתיקא תליא כלא כי אור עתיקא הגדול יכול לבטל שורש המצריים כי הכל בטלים לאורו.
וזה אמרו בלבי ודאי וכו׳, לב״י שם בן ארבעים ותרין, אבגית״ץ וכו׳ כי להיות ז״א שהוא שורש נשמת ישראל, בסו״ה בני בכורי ישראל, כולו מבחינת למטה מטבור בסוד ג' טפות של הסגול שהם נה״י דא״א, ואינו ראוי לקבל טפת חסד דע״ב שאינה מושפעת למטה מטבור, וע״כ צריך ז״א להכלל בסוד מ״ב זווגים שפירושם מבחינת הפרצופים שלמעלה מטבור, שמקבלים שלימותם מג׳ הפרצופים הראשונים דא״ק שהם סוד פשוט, ומלוי, ומלוי המלוי, הנשלמים בו לגמרי עד הטבור שלו, ולכן העלה א״א את נה״י שלו לחג״ת שבזה הוא מעלה גם את הג' טפות דזו״ן המלבישים את נה״י שלו, לתחת החזה שלו, ששם עומדים בחינות נה״י דאו״א עד הטבור, שה״ס המ״ב של אנא בכח, וה״ס ב׳ אהיה במלוי ההין שאינם בגימטריא מ״ב, כי מבחינות האורות התלוים רק בקו האמצעי, כבר הם עומדים למטה מנקודת הסיום דפרצופי מ״ב, כי נקודת החזה היא הסיום שלהם. אמנם מצד הכלים עדיין הם נחשבים לפרצופי מ״ב כי בחינת הכלים שהם הקצוות נמשכים עד הטבור, (עיין בתע״ס חלק י׳ תשובה י״א) ואחר שזו״ן נכללו בב׳ אהיה דההין, עולים ב׳ אהיה הנ״ל עד לג"ר דאו"א ששם ב׳ אהיה דיודין, שהם בחינת מ״ב ממש, ונעשה זווג דנשיקין דא״א מבחינת חיך וגרון, וב׳ אהיה דההין שעלו בסוד מ״ן מקבלים טפת חסד דע״ב ממו״ס, וכל ג׳ הטפות יורדות משם ליסוד דא״א, ונכללו שם בסוד הזווג דמ״ב של ב׳ שמות אהי״ה פשוטים העולים מ״ב, שה״ס הארת כלים, כנודע כי הפשוט בלי המלוי מורה על אור הנפש בכלי דכתר. ומכאן קונה ז״א בחינת חג״ת שלו שלמעלה מטבור, ונעשה ראוי לקבלת האורות, כי מקודם שלא היה לו רק נה״י לא היה ראוי כלל לקבלת אור. כי נה״י הם עשר ספירות דסיום בלבד. (עיין בזהר בראשית א׳ בסולם דף רס״ב ד״ה ויש להבחין).
ביה אפיק לישראל מגלותא, כי כפי סדר שבירתם כן סדר עלייתם, ולכן בשם הראשון שהוא אבג״י ת״ץ שבו מרומז שבירת מלך החסד שהוא הראשון מן המלכים שנשברו, בו נרמז יציאת ישראל ממצרים ויציאת הניצוצות הקדושים מן הקליפות, כנ״ל שבשם הראשון מרומז שבירת כל ז' המלכים.קר"ע שט״ן וכו׳ ביה קרע ימא היינו השם השני של מדת הגבורה, שבו התקון של העלאת ד׳ האחוריים דאו"א, שנקרעו ונפלו באצילות עצמו. שבעלייתם נתבטל חכמת מצרים בשורשה, בסו״ה כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים. נג״ד יכ״ש הוא השם השלישי שהוא תפארת, הרומז על יסודות דאו"א, כי אע״פ שבמות מלך הגבורה, כבר ירדו או"א לגמרי, וחזרו אב״א אמנם לא ירדו רק אל בחי׳ יסודותיהם, (עיי״ש בע״ח) ונמצא האחוריים עוד בבחי׳ ראש אלא בקומת ז״א. משא״כ עתה שנזדכך כל בחי׳ המסך דראש דאו"א. ולכן בו נאמר נגד כל עמך אעשה נפלאות. ומה שאינו חושב רק ג׳ השמות שהם נגד חג״ת, וכן בע״ח אינו מפרש רק ב׳ שמות הראשונים של מלכי חסד וגבורה, הוא מפני שהם כוללים כל שם של מ״ב להיותם בחי׳ הראש של ז״א בסוד רישא דמלכא בחסד וגבורה אתתקן, כמ״ש בזהר משפטים (אות תק״כ). וכן מה שמתחיל ממלך החסד ולא ממלך הדעת שהוא היה המלך הראשון מן המלכים שנשברו הוא, כי אין ספירת הדעת מוסיפה כלום על מספר עשר הספירות, כח״ב חג״ת נהי״מ. אלא שהראש הוא כח״ב או חב״ד ממטה למעלה, והגוף הוא התפשטות ממעלה למטה בז׳ ספירות חג״ת נהי״מ, ובחינת ממעלה למטה של מוח הדעת שבראש המתפשט בפנימיות הגוף הוא בחינת מלך הדעת דנקודים, באופן שהגוף שהוא חג״ת נהי״מ יש בו ב׳ בחינות של חג״ת נהי״מ, חג״ת נהי״מ פנימיים וחג״ת נהי״מ חיצוניים. והחצונים נקראים בשם גוף, והפנימיים בשם דעת. ואין שום הבחנה מיוחדת לפרש אותה לבד. וכל מה שאירע לחג״ת נהי״מ החצונים, קרה למלך הדעת הכולל ז' המלכים מחסד ולמטה בפנימיות הגוף. (עי׳ תע״ס חלק י״א תשובה צ״ז).