זהר

רח) אדהכי דאנן באתר דא, אמאי כתיב ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא, וכי לא הוו ליה כרים וכסתות למשכב. אלא הואיל ואתא חתן לגבי כלה, אע"ג דלא הוה ארחוי למשכב אלא בכרים וכסתות, ואיהי יהיבת ליה אבנים למשכב, יקבל כלא ברעותא דלבא, והא אתמר. ואוף הכי אתמר בחבורא קדמאה. מ"ד ויאמר יעקב כאשר ראם, אר"ש תיב. ואימא קרא, ע"כ.

פירוש הסולם

רח) אדהכי דאנן באתר וכו': כיון שאנו במקום זה. יש לשאול, למה כתוב, ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא. וכי לא היו לו כרים וכסתות לשכב עליהם. ומשיב, אלא כיון שהחתן בא אל הכלה אע"פ שאין דרכו לשכב אלא בכרים וכסתות, והיא נותנת לו אבנים לשכב, יקבל הכל ברצון הלב. וכבר למדנו (ב"ב אות רט"ז) ואף כך נאמר בחבור הא'. מה שכתוב, ויאמר יעקב כאשר ראם. אמר ר' שמעון, שב. ואומר הכתוב. (ההמשך הוא להלן אות רל"ח).
פירוש. יעקב ה"ס ז"א, שנקרא יעקב. והוא דבוק במוחין דחסדים מאמא ששפעם אינו פוסק. וכאן כתוב ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו. שפירושו שלקח את המסך של הנוקבא המכונה אבנים, והמשיך אליה את הארת השמאל, שה"ס לינה. ושואל, למה עשה זאת ז"א, הלא דרכו להיות תמיד באור היום בחסדים דאמא. ועל זה משיב, הואיל ואתא חתן לגבי כלה וכו' יקבל כלא ברעותא דלבא. פירוש. כי אין העטרה של ז"א נשלמת, אלא ע"י זווגו עם הנוקבא (כנ"ל בלק אות תל"ח בהסולם) וכיון שכן, הוא מקבל גם המטה של האבנים שלה ברצון הלב, ובתשוקה גדולה.