זהר

רח) דבזמנא דאינון ישראל מלוכלכין בטנופין דשאר עמא פלחי ככביא. נשמתא דאיהי שכינתא, אמרת אל תראוני, שאני שחרחרת. וצלותא נפלת, הה״ד נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל, וכד נפלת שכיבת לעפרא בין רגלין, והא אוקמוהו ותגל מרגלותיו ותשכב. ואיהי מצלי לקב״ה דיוקים לה מעפרא, הה״ד ופרשת כנפך על אמתך כי גאל אתה.

פירוש מעלות הסולם

רח) דבזמנא דאינון ישראל וכו׳: כי בעת שישראל הם מלוכלכים בטנופת של עמים אחרים עובדי ככבים הרוצים להמשיך החכמה ממעלה למטה, אומרת הנשמה שהיא השכינה אל תראוני, אין לכם להמשיך לי חכמה הנקראת ראיה, שאני שחרחורת, כי חכמה בלי חסדים אינה יכולה להאיר, והיא חשך ולא אור. ותפלה, היינו המלכות הנקרא תפלה, נופלת, היינו שחוזרת להיות נקודה תחת יסוד דז"א, זהו שכתוב נפלה לא תוסיף, קום בתולת ישראל. וכשהיא נופלת, היא שוכבת לעפר בין הרגלים, היינו בסוף המדרגה, והרי העמידו ותגל מרגלותיו ותשכב, ותגל מלשון גלות בסוף הקומה שהוא הרגלים. והיא מבקשת מהקב״ה היינו ז״א, להקים אותה מעפרה, ע״י שפע החסדים להלביש את החכמה, זהו שכתוב, ופרשת כנפך על אמתך, כי גאל אתה. ואור החסדים נקרא כנפים, המכסים ומלבישים על החכמה.
פירוש: ידוע שיש ב׳ מצבים במלכות; שבמצב א׳ היא מקבלת חכמה מקו שמאל דאמא, אמנם כשהיתה מחוסרת חסדים, לא היתה החכמה מאירה בה, כי החכמה אינה יכולה להאיר בלי חסדים, ונוסף לזה היתה הקליפה מכסה אותה, כי הקליפות שכל מגמתן היא להמשיך החכמה ממעלה למטה, קרבו אז אל המלכות, ורצו לינוק ממנה, ולהמשיך אליהם החכמה. אז נחשך אור המלכות לגמרי כדי שהקליפות לא תוכלנה לינוק. אז נתמעטה המלכות, וירדה מתחת המסך דחזה דז״א, שדינים של המסך שולטים עליה וממעטים אותה גם מחכמה, שאינה ראויה לקבל כלום מאמא, ואין לה מעצמה כלום לא חסדים ולא חכמה, אלא שנתקנת להיות בזווג עם ז״א פב״פ, ומקבלת מז״א הן חכמה והן חסדים, ובזה היא נשלמת להשפיע גם אל העולמות התחתונים, הן חכמה והן חסדים.
וזה אומרו, דבזמנא דאינון ישראל מלוכלכים בטנופין וכו׳, שאז מתגבר הקו השמאל, ומלכות חוזרת למצב הא', נשמתא דאיהי שכינתא אמרת אל תראוני לא תוכלו להאיר ממני ולהסתכל באורי,
שאני שחרחורת, מחמת הופעת הדינים בסוד השמירה והכסוי על הארת החכמה שלא יינקו ממנה החצונים. כי חכמה בלי חסדים אינה יכולה להאיר, וצלותא שהיא המלכות הנקראת תפלה בסו״ה ואני תפלה, נופלת, ונחשך אור המלכות לגמרי כדי שהקליפות לא תוכלנה לינוק ממנה, וכד נפלת שכיבת לעפרא בין רגלין, ושולט עליה מסך דיסוד דז״א, המונע ממנה בין חכמה ובין חסדים. ואז ואיהי מצלי לקב״ה, שנתקנת להיות בזווג פב״פ עם ז״א דיוקים לה מעפרא ומקבלת הכל ממנו הן חכמה והן חסדים ושניהם מאירים.