זהר

רז) הרי לך שעור קומה באתוון הויה, דאת ו' איהי רקיע השמים, חמש רקיעין דיליה. ה', אלין אתקריאו ה' שמים: ה' חמש רקיעין דכלילן בשמים. חמש עלאין שמי השמים. ואנון ה' ה' חמש בחמש, ו' רקיע שתיתאה לון, י' שביעאה לון. ואינון שבעה בשבעה, וסלקין י"ד. והכי אנון ארעין שבעה על גבי שבעה כגלדי בצלים, וכלהו רמיזן בתרין עיינין.

פירוש הסולם

רז) הרי לך שיעור קומה באתוון י"ה ו"ה, דאות ו' איהו תפארת שמים, חמש רקיעין דיליה, ה' אלין, אתקריאו השמים, חמש רקיעין דכלילן בשמים. (ה"ג בתק"ח) הנה לפניך שיעור קומה, של פרצוף ז"א, המתבאר באותיות השם הוי"ה, כי ו' דהויה יורה על תפארת שמים דהיינו על ת"ת דז"א, חמשה רקיעים שלו, הם ה' אחרונה דהוי"ה, חמשה הללו נקראים ה' שמים דהיינו ה' הנוספת שיורה על ה' רקיעים אלו הנכללים בז"א, שנק' שמים. חמש עלאין שמי השמים ואנון ה' ה' חמש בחמש, חמשה רקיעים עליונים נקראים שמי השמים, דהיינו שיש ה' רקיעים למעלה מחזה דז"א וה' רקיעים למטה מחזה שלו. והם ה' ה' דשם הויה, שה' ראשונה רומזת על ה' רקיעים העליונים וה' אחרונה רומזת על ה' רקיעים התחתונים.ו' רקיע שתיתאה לון, ו' דהויה, שהוא תפארת הכולל לה' רקיעים, הוא עצמו נבחן לרקיע ששי אליהם, והוא ששי לה' רקיעים שלמעלה מחזה, וכן הוא ששי לה' רקיעים שלמטה מחזה, אלא שלמעלה מחזה נקרא תפארת, ולמטה מחזה נקרא יסוד. י' שביעאה לון, יוד דהוי"ה ה"ס המלכות שנעשית רקיע שביעי אליהם, בסוד תגא על ראש ו'. בסוד אות ז' שעלתה בסוד תגא על רישיה ונעשית י' על ו' (כנ"ל אות ר"ד) וה"ס רקיע הז' הן להרקיעים שלמעלה מחזה דז"א והן להרקיעים שלמטה מחזה שלו, אלא למעלה ה"ס תגא על רישיה, דהיינו י' דהויה שבשיעור קומה דז"א, ולמטה ה"ס עטרה על ראש צדיק. (כנ"ל דף קפ"ד ד"ה וכד איהו), ואינון שבעה בשבעה וסלקין י"ד, והם ז' בז', כלומר ז' רקיעים למעלה מחזה דז"א. וז' רקיעים למטה מחזה שלו, ועולים י"ד רקיעים בשיעור קומתו, שהסוה"כ שבעה ושבעה מוצקות.
והנה נתבאר שיעור קומת פרצוף הז"א בד' אותיות הויה, כי ה' ספירות חג"ת נ"ה שלו ה"ס ה' רקיעים, ובהיותו נחלק על החזה לב' פרצופין, הרי יש לו ב"פ ה' רקיעים, וה' רקיעים שלמעלה מחזה ה"ס ה' ראשונה דהויה. וז"א עצמו הכולל אותם, ה"ס רקיע ששי, והוא ו' דהויה, ומלכות שעלתה ונעשית עטרה על ראשו בסו"ה אשת חיל עטרת בעלה, ה"ס י' דהויה, ורקיע השביעי שלמעלה מחזה. וה' רקיעים שלמטה מחזה, ה"ס ה' אחרונה דהוי"ה, ויסוד הכולל אותם ה"ס ו' שניה, המרומזת במילוי ו"ו, והוא רקיע ששי שלמטה מחזה. ואותה המלכות שהיא למעלה מחזה בסוד רקיע שביעי וי' דהויה, נעשית גם כאן לרקיע שביעי, וסוד עטרת היסוד, בסוד עטרה לראש צדיק. באופן שה"ס י' בראש הכל, וה"ס י' בסוף הכל. וה"ס ב' יודין שבצירוף השם יאהדונה"י, והסוה"כ שבעה ושבעה מוצקות, ז' רקיעים למעלה, וז' רקיעים למטה, שכל אחד שלמטה מקבל מהבחינה שכנגדו שלמעלה.
והכי אינון ארעין ז' על גבי ז' כגלדי בצלים וכן הם הארצות, ז' ארצות על גבי ז' ארצות החופפת זו על גבי זו, כמו קליפות בצלים כלומר שמסבבות זו את זו מכל עברים. פירוש, כי ז"א ונוקביה, מכונים שמים וארץ. וכמו שביאר בסוד שיעור קומת השמים שהוא ז"א שהם שבעה רקיעים על גבי שבעה רקיעים כנ"ל בדיבור הסמוך, אומר כאן, שכן הוא בשיעור קומת פרצוף הנוקבא המכונה ארץ, שיש לה ג"כ ז' ארצות כנגד ז' רקיעים דז"א, ומאותו הטעם שנתבאר בז"א, הן למעלה מחזה שלה והן למטה מחזה שלה. והז' שלמעלה מחזה מקבלים מהז' דז"א שלמעלה מחזה. והז' שלמטה מחזה מקבלים מהז' רקיעים שלמטה מחזה דז"א. וכלהו רמיזין בתרין עיינין וכולם, דהיינו הז' שלמעלה מחזה והז' שלמטה מחזה, מרומזים בב' העינים. כי ג' גוונים לבן אדם ירוק שבעין הם ג' ספי' חג"ת, גוון לבן שבה, הוא חסד, גוון אדום, שהם גידין אדומים שבה, הוא גבורה. גוון ירוק שבה, הוא ת"ת. ב' עפעפים הם נו"ה. העליון נצח, והתחתון הוד. והעין עצמו הכולל אותם ה"ס יסוד. ונקודה שחורה האמצעית שבעין, ה"ס מלכות. הרי לך ז' ספירות חגית נהי"מ שבעין, והז' שבעין ימין ה"ס הז' שלמעלה מחזה, והז' שבעין שמאל ה"ס הז' שלמטה מחזה.