תוכן

רז) והשתא מפרש, אמאי קארי לה זמנין חבצלת וזמנין שושנה. וקאמר, דבקדמיתא כחבצלת, דענפין ירוקין. והכונה היא, כי קודם הזווג יש חיבוק ונישוק, והחיבוק הוא כשהזכר אוחז בה ממקומה, שהוא למטה מן היסוד, ומעלה אותה בין זרועותיו עד בינה, שהוא סמוכה לזרועותיה, ומשים שמאלו תחת לראשה, בסוד היין המשמח הבא מבינה, לעורר הזווג. וזמ"ש לקמן, בעדנא דבעיא לאזדווגא במלכא, כי אין התעוררות לזווג, כי אם מצד השמאל הבא מבינה, בסוד היין המשמח, ולא המשכר. והוא המעורר את אהבה, ואז הם קצוותיה ירוקין, שמקבלת מבינה שהיא קו ירוק כנודע. וזמ"ש ​אסתר ירקרוקת היתה כו'. ואז היא בעייא לאשקאה משקיו דנחלין בסוד עלייתה עד הבינה כדפרישית.