זהר

רז) והיינו דכתיב, ויקרא אלהים ליבשה ארץ. בההוא יחודא דלתתא, ארעא רעוא שלים כדקא יאות. וע"ד כי טוב כי טוב תרי זמני, חד יחודא עלאה, וחד יחודא תתאה. כיון דאתאחיד בתרין סטרין, מכאן ולהלאה תדשא הארץ דשא. אתתקנת למעבד פירין ואיבין כדקא יאות.

פירוש הסולם

רז) והיינו דכתיב ויקרא וגו': והיינו שכתוב, ​ויקרא אלקים ליבשה ארץ. שהוא באותו היחוד שלמטה, בבשכמל"ו, שנעשית ארץ, שהוא רצון שלם כראוי. כי ארץ היא לשון רצון. וע"כ כתוב, כי טוב כי טוב שתי פעמים, אחד ליחוד עליון ואחד ליחוד תחתון. כיון שנתאחדה המלכות בשני הצדדים, בו"ק דז"א ובו"ק שלה, הנה מכאן ולהלאה, תדשא הארץ דשא. כי נתתקנה לעשות פירות ואבים כראוי.
פירוש. יחודא עלאה, היינו יחוד דשית תבין דק"ש שהוא בשית סטרין רברבין עלאין דאו"א, המתבאר בכתוב, יקוו המים מתחת השמים אל מקום אח"ד, אשר יחוד זה ממשיך האור שנברא ביום א' משית סטרין דאו"א עלאין אל ו"ק דז"א כנ"ל. וזהו כי טוב הא' הנאמר ביום ג' דמעשה בראשית. ויחודא תתאה, היינו יחוד דשית תבין, דברוך, שם, כבוד, מלכותו, לעולם, ועד, שהוא השלמת הד' דאחד, שאין לה שלימות, של כלום זולת בשית סטרין של הנוקבא דז"א כנ"ל, שזה מתבאר בכתוב ויקרא אלהים ליבשה ארץ, ובכתוב ​תדשא הארץ דשא וגו', כי בו"ק דנוקבא נעשתה היבשה, לבחינת ארץ שמוציאה פירות, ועל היחוד הזה של ו"ק דנוקבא נאמר פעם שניה כי טוב. ונמצא כי טוב הא' הוא ליחוד העליון. וכי טוב הב' הוא ליחוד התחתון, וז"ש כיון דאתאחד בתרין סטרין, דהיינו, תרין סטרין של אהבה, ע"י יחודא עלאה ויחודא תתאה. מכאן והלאה תדשא הארץ דשא, אתתקנת למעבד פירין ואיבין כדקא יאות כי היחודא תתאה השלים האהבה לתרין סטרין, ונמשכים האורות דאו"א עלאין אל ו"ק דנוקבא, ומשפעת פירין ואיבין לאכלוסהא דילה, שהם ששים רבוא נשמות ישראל, כראוי להיות.