זהר

רז) וע״ד צלי דוד, עורה למה תישן יי׳ הקיצה. דיפקח עינוי, ויתסחון בההוא חוורא. וכל זימנא דעינוי לאו מתפקחן, כל מאריהון דדינין, כפיין להו לישראל, ושאר עמין שלטין עלייהו. ובזמנא דיפקח עינוי, יתסחן בעינא טבא, ורחמי על ישראל. ואסתחר עינא, ועביד נוקמין בשאר עמין. הה״ד, העירה והקיצה. העירה: לאתסחאה בההיא חוורא. הקיצה: למעבד נוקמין לאינון דכפיין לון.

פירוש הסולם

רז) וע״ד צלי דוד וכו׳: ועל זה התפלל דוד, עורה למה תישן ה׳ הקיצה. שפירושו, שיפקח עיניו ותתרחצנה בלבן ההוא, הנמשך מעין א״א, וכל זמן שעיניו אינן נפקחות, כל בעלי הדין דוחקים את ישראל, ושאר העמים שולטים עליהם. ובזמן שיפקח עיניו, תתרחצנה בהלבן של העין הטובה, ורחמים על ישראל. ומסבבת העין ועושה נקמות בשאר העמים. ז״ש העירה, והקיצה. העירה, היינו להתרחץ בלבן ההוא. הקיצה, היינו לעשות נקמות לאותם שדוחקים את ישראל.
פירוש כשהי' יוצאת מאויר, ובינה ותו״מ שנפלו מהמדרגה חוזרים ומתחברים, ונשלמים כח״ב תו״מ דכלים ונרנח״י דאורות בסוד קו שמאל, דהיינו בסוד נקודת השורק (כנ״ל ב״א ט״ו ד"ה ההיא) אשר אז החכמה היא בלי חסדים, ואינה יכולה להאיר והיא נסתמת, כמ״ש שם, הנה אז נמשכת כסות על העינים, שמכסה הראיה, שה״ס אור החכמה. ויש בכסות הזה ע״ס שלמות כח״ב תו״מ הנמשכים מנקודת השורק, דהיינו מחיבור כו״ח עם בינה ותו״מ, בעת יציאת הי׳ מאויר הבינה. ואח״כ ע״י קו האמצעי שמעורר המסך בסוד נקודת החירק ומחזיר הי׳ לאויר הבינה (כנ״ל לך י״ג ד״ה ונתבאר) שהמדרגות חוזרות ונבקעות, והג״ר דשמאל מסתלקים, ונשאר בו״ק, הנה אז גם הכסות שעל העין נבקע באמצעו, וכו״ח שבכסות, מתעלים למעלה, ובינה ותו״מ שבכסות, יורדים למטה, ואז העינים נפקחות. ומטרם שנבקע הכסות ע״י קו האמצעי, ששולט בו אז קו השמאל בלבד, נבחן שיש בו רק קו אחד וחצי של צד שמאל, כי הג״ר ה״ס חב״ד שהדעת נחלקת לב' חצאים ז״א ומלכות, ונמצא בצד שמאל קו אחד של בינה, וחצי קו של דעת דהיינו המלכות, ונודע שג"ר הם במספר ג׳ אלפים, וקו וחצי של צד השמאלי, הם אלף ת״ק, אלא משום שחצי הקו, שהוא מלכות דדעת, אין בו אלא כח"ב ות״ת, וחסר מלכות דעצמותה, מחמת שנמתקה בבינה, ע״כ אין בו אלא ארבע מאה. וז״ש, בכסותא דעיינין שה״ס הסתימה והכיסוי שעל החכמה בהיותה בבחינת ג"ר דשמאל, מסוד נקודת השורק, להטין אלף וארבע מאה רבוא, דהיינו רק קו אחד וחצי קו, שבצד שמאל. וקו אחד וחצי קו שבצד ימין, שהם חכמה וצד ימין דדעת, חסרים שם. וז"ש דמתאחדן בגבינין, דאינהו כסותא, כי מחמת אחיזתם של קו וחצי דשמאל בכסותא, הם סותמים ומכסים על העינים. ואשגחותא דעינא דעתיק יומין עלייהו, כי קו וחצי דימין החסרים להם, הם נמשכים להם מהשגחתה של העין דעתיק יומין, בעת שתתבקע הכסות לב' חצאים כנ״ל, ותפקחנה העינים.
וז״ש, ובשעתא דסלקין אינון כסותא אתחזי כמאן דאתער משנתיה, כי כח הסתימה וכיסוי העינים הבאים מג״ר דשמאל, נבחנים כמו שינה, כי הישן, העפעפים שלו נמצאים סתומים ומכסים עיניו, ולפיכך בעת שנסתלקה הכסות, דהיינו שמתבקעת ונפתחת, נראה כמי שמקיץ משנתו. ואתפקחן עינוי וחמאן לעינא פקיחא ונפקחים העינים ע״י קו האמצעי כנ״ל ואז הן רואות העינא פקיחא דא״א, כלומר שמקבלת הלבן שה״ס החסדים, מעין א״א, ואתסחן בחד חוורא דעינא טבא וכו' בחוורא דלעילא קדמאה, דהיינו מחוור גו חוור, שפירושו שחוור של חכמה כלול בחוור של כתר. (כמ״ש לעיל אות מ״ב), ואומר שמקבל מחוור הראשון שה"ס קו ימין דעין א״א, שהוא כמו כתר המקיף את החכמה. עש"ה. וממנו נמשכים קו וחצי דצד ימין החסרים בעיני ז״א. כנ״ל. וזה נבחן, כמו שהעינים דז״א, שהן אדומות מקו שמאל, רוחצות מאודם שלהן, בתוך חלב, שה״ס הלבן דעינא פקיחא דא״א. וז״ש, וכל זמנא דעינוי לאו מתפקחן, כל מאריהון דדינין וכו' ושאר עמין שלטין עלייהו, כי כל עוד שיש שליטת ג"ר דשמאל שה״ס חכמה בלי חסדים נמשכים משם כל דינים קשים כנודע. ובזמנא דיפקח עינוי ע״י מסך דחירק שבקו אמצעי, יתסחן בעינא טבא, שמקבלים שלמות הג״ר מעין א״א, ורחמי על ישראל, שה״ס גילוי קו האמצעי שנקרא רחמים, ואז, ואסתחר עינא, ועביד נוקמין בשאר עמין, דהיינו שממעט הג״ר דשמאל, שבהם אחוזים שאר העמים. ונשאר השמאל רק בו״ק דחכמה שממטה למעלה, שאין העמים יכולים לקבל משם כלום, וניטל מהם חיותם. וז״ש, העירה, לאתסחאה בההיא חוורא, העירה, סובב שיתעורר להמשיך החסדים. הקיצה, למעבד נוקמין. דהיינו למעט הג״ר דשמאל.