זהר

רו) ולבתר דאתקשר תמן לעילא, אצטריך לקשרא לה לתתא באכלוסהא בשית סטרין אחרנין דלתתא, בשכמל"ו, דאית ביה שית תבין אחרנין דיחודא. כדין, מה דהות יבשה, אתעבידת ארץ למעבד פירין ואיבין ולנטעא אילנין.

פירוש הסולם

רו) ולבתר דאתקשר תמן וכו': ואחר שנתקשרה שם המלכות למעלה, בו"ק דז"א, צריך לקשר אותה למטה בהמוניה, דהיינו בששה קצוות אחרים שלמטה במלכות. והיינו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שיש בו שש מלים אחרות של היחוד, ואז, מה שהיתה יבשה נעשה ארץ, לעשות פירות ואבים, ולנטוע אילנות.
ביאור הדברים, אחר היחוד העליון שבק"ש, שנקשרה הד' דאחד למעלה באו"א, צריכים לקשר לה לד' דאחד בו"ק אחרים שלמטה, דהיינו בשית סטרין של הנוקבא דז"א, שהיא רחל העומדת מחזה ולמטה דז"א, שבה כלולין כל הששים רבוא נשמות ישראל הנקראות אכלוסהא של הנוקבא, דהיינו ההמונים שלה. ואומר, שאחר שנכלל ז"א בבחינת האור של או"א עלאין, וגם נתגלה בו בחינת הגניזו של התבונה שה"ס ותראה היבשה של הד', צריכין להמשיך את ב' הבחינות האלו אל הנוקבא דז"א שמחזה ולמטה שלו, שה"ס שית תבין של ברוך, שם, כבוד, מלכותו, לעולם, ועד. כי שית תבין אלו הם נגד שית סטרין, חג"ת נה"י, של הנוקבא דז"א. וז"ש בשכמל"ו, דאית ביה שית תבין אחרנין דיחודא.
וז"ש, כדין מה דהות יבשה אתעבידת ארץ למעבד פירין ואיבין: פירוש כי אמר לעיל (באות ר"א) שבכדי לגלות רחימו שלים בתרין סטרין, ע"כ נפק האור ולבתר אגניז, וכד אגנז נפק דינא קשיא, ואתכלילו תרין סטרין כחדא. הרי שבגניזו לבדה עוד לא נשלמה האהבה בתרין סטרין, אלא רק ע"י דינא קשיא דנפק אחר הגניזו. ולפיכך מטרם דנפק דינא קשיא, היתה הד' דאחד בבחינת יבשה בלבד, בלי שום תועלת ולא כלום, כי יצאה מכלל האור ע"י הגניזו וגם בחינת היראה לא נשלמה בה, כדי שתתקן באהבה ויראה תתאין המשלימות לאהבה וליראה עלאין, כי עוד לא נגלה הדינא קשיא, שהיא העיקר המגלה את האהבה והיראה תתאין, כנ"ל. והנה אותו הדינא קשיא, מקום מציאתו הוא, בעקבים דלאה שבמקום הראש רחל. כי ב' נוקבין יש לו לז"א, א) מחזה ולמעלה, ונקראת לאה. ב) מחזה ולמטה ונקראת רחל. ונמצאות עקבים דלאה המסתיימות בחזה דז"א הן נוגעות בראש רחל העומדת מחזה ולמטה דז"א. ומציאות הדינא קשיא הוא בסיום עקבים דלאה הנוגעות בתוך הראש דרחל, ולפיכך, אין פעולת הדינא קשיא רק ברחל, כי אין שום מסך ודין יכולים לגלות שליטתו רק ממקום מציאותו ולמטה. ונמצא שאין בחינת הגניזו נשלמת לבחינת מדרגת אהבה ויראה תתאין רק אחר שנמשכת למקום רחל, ששם פועל הדינא קשיא. וז"ש כדין, מה דהות יבשה אתעבידת ארץ למעבד פירין ואיבין ולנטעא אילנין, כי אותה הד' דאחד, שבמקומה מטרם שנגלה הדינא קשיא, היתה יבשה ומקום חורבא שאינה ראויה לישוב, הנה עתה אחר שנמשכה לו"ק דרחל שמחזה ולמטה דז"א, נעשתה לארץ מוציאה פירות הראויה לנטיעת אילנות, דהיינו למקום ישוב כלומר, כי נגלה בה בחינת אהבה ויראה תתאין בשלימות, המשלמת לאהבה וליראה עלאין, שתהיה הרחימו בתרין סטרין, אשר רק בדרך זה מתגלה כל הנועם והטוב שבאו"א עלאין כנ"ל.
וז"ש, והיינו דכתיב ויקרא אלהים ליבשה ארץ, בההוא יחודא דלתתא, ארעא רעוא שלים כדקא יאות. ארץ, היא מלשון רצון, וז"ש הכתוב ויקרא אלהים ליבשה ארץ, שהמשיך את בחינת הד' דאחד אל הנוקבא דז"א לשית סטרין שלה, ששם כבר מגולה פעולת הדינא קשיא, ואז הד' שהיתה היבשה וחורבא, נעשתה בנוקבא דז"א ע"י זווגה עמו, לבחינת ארץ מוציאה פירות ומקום ישוב, ובזה קרא אלהים ליבשה ארץ רעוא שלים כדקא יאות, כי נגלה בה הרצון השלם כראוי, דהיינו רחימו שלים.