זהר

רו) ומדסליקת לאף, אתקרי קטרת, הה"ד, ישימו קטורה באפך. ולית דבטיל מותנא בעלמא, כקטרת, דאיהו קשורא דדינא ברחמי, עם ריח ניחוח באף. תרגום דקשר קטירו. א"ר יהודה, זכאה חולקנא דרווחנא מלין סתימין באתגלייא. עוד אמר בוצינא קדישא, דבתר דצלותא איהי כקרבנא, מאן דיימא פטום הקטרת, בתר תהלה לדוד, בטיל מותנא מביתא.

פירוש הסולם

רו) ומדסליקת לאף וכו': וכשעלה העשן לאף, הוא נקרא קטרת. ז"ש ישימו קטורה באפך. ואין דבר שיבטל המות בעולם כמו קטרת, שהוא קשירת הדין ברחמים עם ריח ניחוח באף. כי התרגום של קשר הוא קטירו. וע"כ קטרת לשון קשר. א"ר יהודה אשרי חלקנו שהרוחנו דברים סתומים להבין אותם בגלוי. עוד אמר המאור הקדוש, שכיון שהתפילה היא כקרבן, ע"כ מי שיאמר פטום הקטרת אחר תהלה לדוד, הוא מבטל המות מן הבית.
ביאור המאמר. הדינין העולים מקו שמאל מטרם חיבורו עם קו הימין, (כנ"ל ב"א דף מ"ז ד"ה נפק) נקראים עשן, אמנם דינים אלו אינם עולים ואינם ניכרים לבחינת התקון, אלא על ידי המסך דחירק שמעלה קו האמצעי כנ"ל (לך דף י"ג ד"ה ונתבאר) שהמסך דחירק הזה מכונה אש ועצים, שבהם נשרף הקרבן, שהוא רומז על מיעוט הג"ר דשמאל, ומהם עולה העשן, שהם הדינים דשמאל מטרם חיבורו עם הימין. ונבחן בסוד הקרבת מקרבן ב' דברים, א) היינו העשן, שהם דינים דשמאל הנפרד מימין, ב) הריח ניחח, שה"ס ההארות הגדולות היוצאות אחר יחוד השמאל עם הימין, בסוד ו"ק דחכמה המאירים ממטה למעלה כדרך הריח, שעולה בחוטם ממטה למעלה. ולא כאכילה ושתיה הבאות בגוף ממעלה למטה.
וז"ש (באות ר"ג) בקרבנא אית עשן ואית ריח ואית ריח ניחח, עשן איהו מסטרא דדינא, הה"ד, כי אז יעשן אף ה'. כי הם הדינים העולים מקו שמאל מטרם שנתחבר עם הימין, ריח ניחוח, רחמי, וריח אפך כתפוחים. שה"ס הו"ק דשמאל המתחברים עם הימין, שה"ס התלבשות ו"ק דחכמה בחסדים. שהם מעלים ריח ניחוח.
ועל זה מקשה רעיא מהימנא (באות ר"ד) והא תרווייהו עשן וריח אינון מאף וקראין סהדין. פירוש. כי העשן, שה"ס הדינים דקו שמאל בהיותו נפרד מימין, אינו נמצא בשורשו אלא בבינה, כי שם יצאו ב' הקוין ימין ושמאל נפרדים זמ"ז, עד שבא ז"א ויחד אותם בסוד קו אמצעי. וכשהם בז"א כבר באו לשם בסוד, תלת מחד נפקי חד בתלת קיימא (כנ"ל ב"א דף רפ"ז ד"ה תלת) וא"כ, כבר באו אליו, ב' הקוין ימין ושמאל, כשהם ביחוד. ונמצא שמקור העשן הוא רק בבינה. וממנה יוצא העשן ע"י יחוד קו האמצעי, ומתחבר עם הימין, שה"ס חכמה, כי קו ימין דבינה נקרא חכמה, והיא בחינת חסדים (כנ"ל פרשת צו אות קנ"א) ואחר שנתיחדו הקוין זה בזה ונתלבשו החכמה דשמאל בחסדים דימין והעשן נפסק, הנה מתעוררים עוד, העשן עם החכמה הנמתקת בחסדים, ועולים בב' נקבי האף ומתחלקים שם, העשן בנקב השמאלי, והריח שה"ס החכמה המלובשת בחסדים, בנקב ימין של החוטם. והעשן שבמקום נקב השמאלי שבחוטם, אינו נחשב עתה לדין, שהרי כבר נתיחדו החכמה והחסדים זב"ז ע"י חכמה ובינה, אלא שנחשב לעד, כי העשן והריח נמצאים שם בב' נקבי החוטם בבחינת ב' עדים, המעידים על הפעולה הגדולה של קו האמצעי, אשר בכחו נתיחדו הימין והשמאל, העשן מעיד, על הדינים הקשים שהיו בשמאל מטרם שנתיחד עם הימין. והריח ניחוח מעיד, על מדת גדלו ושבחו של האור אחר שנתיחדו הימין והשמאל. הרי שהעשן העומד בחוטם אינו בחינת דין, אלא בהיפך שהוא בחינת עד, על מעשה קו האמצעי, שע"י עדותו, נשמר היחוד הזה, מכל אחיזה שבעולם. וז"ש עשן וריח אינון באף וקראין סהדין, ולא כר' יהודה, שאמר, שעשן הוא מסטרא דדינא, כי אין זה אלא לבחינת עדות, כמבואר. וסוד החוטם דז"א עי' לעיל (באדרא רבא נשא אות רכ"ג).
וז"ש, אלא בחוטמא אית ב' חלונין, דהיינו ב' נקבי החוטם, ואתמר בשמאלא, דהיינו בנקב השמאלי, עלה עשן באפו. מאי עלה. אלא מלבא וכו' כי הלב, ה"ס בינה, שהיא בקו שמאל, דיינו חכמה שבשמאל, חכמה לימינא, וכו' שה"ס קו ימין, שהוא חסדים (כנ"ל פרשת צו אות קנ"א ע"ש). ובג"ד, עלה עשן באפו, מן בינה, לגבי חכמה דאיהי לימינא, שהעשן, שה"ס הדינים שבקו שמאל בלי ימין, להיותו חכמה בלי חסדים (כנ"ל בהקסה"ז דף י"ז ד"ה קיימא) שמקורו בבינה, כנ"ל, עולה ומתמתק בחכמה דימין שהיא חסדים. ומקבל ליה בחדוה, כי הימין מקבל השמאל בשמחה רבה. כי גם הימין אינו שלם בלי יחודו עם השמאל, כי ימין בלי שמאל, הוא חסר ג"ר. בנגונא דליואי, שיחוד הזה נעשה בעת הניגון שמזמרים הלוים על הקרבן.
ונודע, שכמו שז"א עולה לבינה ונעשה בה לבחינת קו אמצעי, בכח המסך דחירק שלו הממעט לג"ר דשמאל, ומיחד ב' הקוין זה בזה. עד"ז, אח"כ, גם ז"א נחשב לימין, והמלכות לשמאל, וצריכים בחינת קו אמצעי שייחד אותם זה בזה, ונשמות ישראל ע"י עסק בתורה ומצות מעלים מ"ן בבחינת המסך דחירק, ונעשים להם בחינת קו האמצעי, ולולא המ"ן שמעלים נשמות ישראל לא היו מתיחדים ז"א ומלכות זה עם זה (כמו שנתבאר זה לעיל ב"ב דף קנ"ב ד"ה ביאור ע"ש) והמ"ן הזה שמעלים, דהיינו המסך דחירק, הוא ע"י המצות שעושים. אבל להדליקו באופן שימעט הג"ר דשמאל, זה נעשה ע"י התורה, וז"ש, והאי עשן לא סליק, כי אין העשן עולה אלא ע"י פעולת קו האמצעי, כנ"ל בתחילת הביאור. וע"כ אינו עולה רק ע"י אש דאדליק בעצים. דאינון אברים מליין פקודין, עצי עולה. הנשמות, נקראים אברי השכינה (כנ"ל בהר אות ל"ג) שאומר, דנפשין ורוחין ונשמתין, לקב"ה ושכינתיה. כאברין לגבי גופא. וע"י מצות המרובות שעושים אלו האברים, הם מעלים המסך דחירק. מארי תורה, אורייתא דאיהי אדליקת בהון אש בתוקפא דגבורה ועלה עשן בהון שע"י התורה שעוסקים אלו האברים, הם מדליקים אש במסך העולה, שיעשה פעולתו למעט הג"ר דשמאל וליחדו בימין. שעי"ז עולה העשן, שה"ס הדינים דקו שמאל מטרם שנתיחד עם הימין. כי אינו ניכר ואינו עולה מטרם שמופיע קו האמצעי עם המסך דחירק, כנ"ל. בבינה, עצי המערכה, ועשן הזה כשעודו בבינה, דהיינו מטרם היחוד נקרא עשן של עצי המערכה. ומדסליקת לאף, אתקרי קטרת וכו'. ואחר שנתיחדו הבינה עם החכמה ועלה העשן לאף, כנ"ל, אז נקרא שם העשן, קטרת, דאיהי קשורא דדינא ברחמי עם ריח ניחוח באף. כי באף, קשור העשן עם הריח ניחוח לאחד, שה"ס ב' עדים כנ"ל.