זהר

רו) וכל קראין דקא אתיין הוויין אלין בראשי אתוון, או בסופי אתוון, בין מן התורה, בין מן הנביאים, בין מן הכתובים. יכול לנקדא לון בנקודייהו. אוף הכי כל הוויין דקא אתיין מתלת אתוון, נקודה דלהון בקראין. כגון יה״ה מקורא דיליה כ״י יהו״ה יהי״ה בכסלך. ואית דנקיד לון מראשי תיבין, להוי״ה דבסופי תיבין. ואם הוי״ה בראשי תיבות נקודה דיליה בסופי תיבין.

פירוש מעלות הסולם

רו) וכל קראין דקא וכו': וכל הויות הללו הבאים מן המקראות הן מראשי אותיות כמו ישמחו השמים ותגל הארץ. או מסופי אותיות כמו עירה ולשרקה בני אתונו. בין בפסוקים מן התורה בין מן הנביאים בין מן הכתובים. יכולים לנקד אותם הויו״ת בנקוד של אותיותיהם שמהן באים אף כך כל שמות הוי"ה הבאים מצרוף של ג׳ אותיות, כמו יהה מקור שלו הוא מן הפסוק כי י״ה ו״ה יהי״ה בכסלך. ויש שמנקדים את שמות הוי״ה שבסוף התבות, עם נקודות שבראשי תבות ואם הוי״ה בראשי תיבות, ונקוד שלו מסופי תיבות.