זהר

רה) אמר ר' אלעזר, כתיב בכסה ליום חגנו דאתכסיא ביה סיהרא. והיך אתכסיא. אלא, כד קיימא עיבא, ושמשא לא נהיר, כדין סיהרא אתכסיא, ולא נהיר. ועל דא, מקמי עיבא שמשא לא נהיר, כ"ש סיהרא דאתכסיא ולא נהירא. ועל דא בכסה ליום חגנו, בה"א, דאתכסיא סיהרא. ובמה נהיר. כלא בתיובתא, ובקל שופרא, דכתיב אשרי העם יודעי תרועה כדין יי' באור פניך יהלכון.

פירוש הסולם

רה) אמר ר' אלעזר וכו': אר"א, ​כתוב, ​בכסה ליום חגנו. היינו משום שנתכסה בו הלבנה, שהיא המלכות. כי בראש החדש הלבנה מכוסה. שואל, ואיך היא מתכסה. ומשיב, אלא כשנמצא ענן תחת השמש, והשמש שהוא ז"א אינו מאיר, אז מתכסה הלבנה, דהיינו שאינה מאירה, שאין לה ממי לקבל אורה. כי כל מה שיש להמלכות היא מקבלת מז"א. ועל כן אם מפני מציאת הענן, שיורה על דינים, אין השמש שהוא ז"א, יכול להאיר, מכל שכן הלבנה, שמתכסה אז ואינה מאירה. וע"כ בכסה ליום חגנו, כתוב בכסה עם ה' בסוף, להורות שנתכסה הלבנה, מחמת הדינים (כנ"ל באות קצ"ג) ובמה מאיר הכל, הן ז"א והן המלכות. הוא בתשובה ​ובקול שופר. שכתוב, ​אשרי העם יודעי תרועה, ה' אז באור פניך יהלכון.