זהר

רד) פקודא תליתאה, למנדע דאית אלהא רברבא ושליטאה בעלמא, ולייחדא ליה בכל יומא יחודא כדקא יאות, באינון שית סטרין עלאין ולמעבד לון יחודא חדא בשית תבין דשמע ישראל, ולכוונא רעותא לעילא בהדייהו וע"ד אחד אצטריך לארכא ליה בשית תבין.

פירוש הסולם

רד) פקודא תליתאה וכו': המצוה השלישית, היא, לדעת שיש אלקים גדול ושליט בעולם. וליחדו בכל יום יחוד כראוי, בששה קצוות העליונים, חג"ת נה"י דז"א, ולעשותם יחוד אחד בשש מלים של ​שמע ישראל, ולכוין הרצון עמהם למעלה. ועל כן צריכים להאריך במלה אחד כשיעור שש מלים.
ביאור הדברים, אומר ב' דברים, א) שצריכים למנדע וכו', ב) וליחדא ליה וכו'. כי תחילה צריכים למנדע לדעת אותם ב' סטרין שיש באהבה שהם או"א עלאין, וישסו"ת כנ"ל, דאית אלהא רברבא היינו או"א עלאין שהוא רב וגדול בחסדים. ושליטאה בעלמא, היינו ישסו"ת, דאקרי שליט, שמורה על הדינין שמתערים מהם, שהאור נגנז מהם ונפק דינא קשיא (כנ"ל בדבור הסמוך). כי השם שליט ומושל מורה על דינין. והפירוש הוא שיש לדעת ב' סטרין אלו דאהבה, ולכלול בכל אחת מהם יראה כנ"ל, ויקבל אהבתו ית' הן בטיבו ותיקונא דארחוי, והן בדינא, כי אז נחשב לאהבה שלימא ולא זולת. ואח"כ צריכים ליחדא ליה בכל יומא יחודא כדקא יאות באינון שית סטרין עלאין, דהיינו להעלות מ"ן לזו"ן, וזו"ן לישסו"ת, ואז עולים ישסו"ת וזו"ן ומתיחדים כאחד עם שית סטרין עלאין שהם או"א, הנקראים שית סטרין עליונים, להיותם מלבישים ו"ק דא"א, שע"י היחוד הזה מתעלים ישסו"ת במקום או"א למעלה מפרסא דא"א, ששם סוד מים עליונים, ואין האור נגנז מהם, וכשישסו"ת מתמלאים באור אז הם משפיעים לזו"ן, וזו"ן לכל העולמות ומתגלים החסדים בעולמות. וזהו סוד קריאת שמע, כמ"ש לפנינו.
והנה שית תבין דשמע ישראל הן שית סטרין דזו"ן, ואומר שצריכין ליחד את שית סטרין דזו"ן, שיתחברו כאחד עם השית סטרין עלאין שהם או"א וישסו"ת (כנ"ל בדבור הסמוך). וצריכים לכוונא רעותא לעילא בהדייהו, דהיינו לכוון רצונו והנר"ן שלו שיתכללו עמהם בבחינת מ"ן.
ולפיכך, דהיינו, כדי למעבד יחודא בו"ק דז"א, שהם שית תבין דשמע, צריכין להאריך באחד, שצריכין להמשיך החכמה במלת אחד, כי אור החכמה הנמשך מא"ס ב"ה אל ו"ק עלאין, שהם או"א וישסו"ת, מיחד את ו"ק דז"א באור א"ס ב"ה, כי אחד בגימטריא י"ג הרומז על המשכת אור החכמה (כנ"ל במראות הסולם ד"ה ועתה נבאר ע"ש). וע"כ צריכין לכוון באחד, המשכת החכמה אל ו"ק דז"א. אמנם ביחוד הזה אין הכוונה להמשיך ג"ר לז"א, אלא רק להגדיל את ו"ק דז"א לבד ע"י התכללותם בו"ק עלאין. וז"ש אחד אית לארכא ליה בשית תבין, לארכא פירושו המשכת חכמה, בשית תבין, היינו תוך ו"ק דז"א, שבזה נעשים ו"ק שלו ו"ק דגדלות, כי שית תבין דשמע, הן נגד ו"ק דז"א. וע"י היחוד הזה המגדילו בו"ק דגדלות, אפשר לאח"ז להמשיך גם בחינת ג"ר אל ז"א.