זהר

רד) תניא, מאי דכתיב וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם. האי רזא אוקימנא, כל ההוא נצח דאתפשט בגופא, זמנין דתלי על עלמא למידן, ותב ומתחרט ולא עביד דינא, אי תייבין. מ״ט. משום דקאי בדוכתא דאקרי אדם, ויכיל לאתחרטא. אבל אי באתר דאתקרי ראש, אתחזי ואתגלייא האי נצח, לאו הוא עידן ואתר לאתחרטא. מ״ט. משום דלא הוה מאתר דאקרי אדם, דהא לא אתגלי פרצופא וחוטמא, אלא מצחא בלחודוי. ובאתר דלא אשתכח פרצופא, לא אקרי אדם. ובג״כ לא אדם הוא להנחם כנצח דבשאר תקוני גופא.

פירוש הסולם

רד) תניא מאי דכתיב וכו׳: למדנו, מ״ש, וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם. סוד זה העמדנו, כל נצח ההוא המתפשט בגוף, דהיינו בו״ק, פעמים שתולה על העולם לדון, ושב ומתחרט, ואינו עושה דין אם חוזרים בתשובה. מהו הטעם. משום שעומד במקום שנקרא אדם, והוא יכול להנחם. אבל אם במקום הנקרא ראש, דהיינו בג"ר, נראה ונגלה נצח ההוא, אין הזמן ואין המקום להנחם. מהו הטעם. הוא משום שאין הוא במקום הנקרא אדם שהוא ו״ק, כי לא נגלה פרצוף הפנים והחוטם, שהם ו״ק, הנקרא אדם, אלא המצח בלבד, שהוא ג"ר. כי המצח והפנים הם ג״ר וו״ק (כנ״ל אות קצ״ט) ובמקום שלא נמצא פרצוף הפנים שהוא ו״ק, דהיינו במצח, אינו נקרא אדם. ומשום זה לא אדם הוא להנחם, כמו הנצח שבשאר תקוני הגוף. דהיינו הנצח שבו״ק. שהוא אדם.
פירוש. שיש בתי דין הנקראים נצח, בג״ר, דהיינו במצח. ויש בתי דין הנקראים נצח, בו"ק, דהיינו בפנים וחוטם, וכן בנה״י דגוף. והרשעים הקרבים למשוך חכמה מג״ר הם נדונים מדינים הקשים אשר שם כנ״ל. ואין תשובה מועילה כאן. משום כי התשובה היא שיתדבקו בקו אמצעי הנקרא אדם, ואם הם מתדבקים שם, כבר הם נמצאים בו״ק. שכל התשובה היא כאן. אבל כל עוד שרוצים לינק מג״ר אין תשובה מועילה. וז״ש, כל ההוא נצח דאתפשט בגופא וכו' ולא עביד דינא אי תייבין, כי בית דין הנקרא נצח העומד בבחינת ו"ק מעניש רק אם הרשעים עומדים במרדם ורוצים לינק מג״ר, אבל בעת שעושים תשובה ומתדבקים בקו אמצעי הנקרא אדם הוא מתנחם ואינו עושה דין, אבל אי באתר דאתקרי ראש אתחזי ואתגליא האי נצח, דהיינו בית דין הנמצא במקום המצח שהוא ראש וג"ר, לאו הוא עידן ואתר לאתחרטא דלא הוה מאתר דאקרי אדם, כי הקו האמצעי הנקרא אדם אינו מתקן שם כלום, כי אדרבא, הקו האמצעי ממעט את הג״ר דשמאל שלא יאירו (כנ״ל ב״א דף ס׳ ד״ה מחלוקת) וא״כ אין בג״ר מקום לתשובה. דהא לא אתגלי פרצופא וחוטמא, שלא נגלה הבית דין במקום הפנים וחוטם שיש שם תקון אדם, אלא המצח בלבד.