זהר

רד) ובההוא זמנא אתחשיב, כאילו אתברי עלמא. ויסדר נהורין כדקא יאות, הה״ד ויקרא אלקים לאור יום ולחשך קרא לילה. ויקרא אלקים לאור יום, דא ישראל, דשלטנותהון יהא לזמנא דפורקנא. ורשיעיא ישתארון בחשוכא, הה״ד ולחשך קרא לילה.

פירוש מעלות הסולם

רד) ובההוא זמנא אתחשיב וכו׳: ובעת ההיא, שמהפכים את מדת הדין למדת הרחמים נחשב כאלו אז נברא העולם, ויסדר האורות כראוי, דהיינו כל אור בכלי שלו, זהו שכתוב ויקרא אלקים לאור יום, זה ישראל, שלעת הגאולה הם יהיו השולטים, והרשעים ישארו בחשך, זהו שכתוב ולחושך קרא לילה.
פירוש: כי בעת בריאת העולם, אם אדם הראשון לא היה חוטא באכילה מעץ הדעת, והוא שהזדווג והמשיך המוחין שהיו ראויים לבא אליו ביום השבת שהם בתכלית השלימות, שמתפשטים עד לנקודת עולם הזה בשוה עם רגלי א״ק (תע״ס חלק ח׳ אות פ״ז) ואז כל אור בא ומתלבש בכלי המיוחס לו, אור היחידה בכתר, ואור החיה בכלי החכמה, ואור הנשמה בכלי דבינה ואור הרוח בכלי התפארת, ואור הנפש בכלי המלכות, וע״י שחטא והפיל אותם לקליפות, אז אפילו מה שנשאר לו, מן האור היה שלא במקומו מטעם ערך ההפוך שיש בין כלים לאורות, שאם יחסר אור אחד וכלי אחד, באור יחסר האור הגדול יותר, שהוא אור יחידה. ובכלים יחסר כלי המלכות, שהוא הקטן שבכלים. ולכן אומר ובההוא זמנא היינו בעת התקון, אתחשיב כאלו אתברי עלמא ויסדר נהורין כדקא יאות שכל אור יתלבש בכלי המיוחס והשייך לו אור הכתר שהוא אור היחידה בכלי דכתר וכן כולם.
ונתבאר (בזהר בראשית א׳ אות מ"ג) ההפרש שבין הזכר שהוא ז"א, לבין הנוקבא שהיא המלכות בסוד הכתוב ויקרא אלקים לאור יום, ולחשך קרא לילה. שבאצילות הזכר שהוא ז"א הנקרא יום כתוב ויקרא, ובאצילת הנוקבא שנקראת לילה כתוב קרא וחסר בה ב׳ אותיות ו' י', והן רומזות על חסרון ב׳ האורות חכמה וחסדים שבנוקבא, כי י׳ רומזת על הארת חכמה וו׳ רומזת על אור החסדים, אשר ב׳ האורות הם נמצאים בז״א, וע״י זווגו עם המלכות הוא ממלא ומשלים בה ב׳ החסרונות. וזה אומרו הה״ד ויקרא אלקים לאור יום וכו׳ דא ישראל, שהם אחוזים בגופא דמלכא שהוא ז״א ונשלמים בחכמה ובחסדים. ורשיעיא שהם אחוזים בקו השמאל, ורוצים להמשיך הארת חכמה ממעלה למטה ישתארון בחשוכא וכו׳. שהם הדינים הנמשכים להם מחמת אחיזתם בשמאל בלי ימין.