זהר

רג) מגו דחילו דאזלא בקושטא גו ארעא, הוה אשתכח נהירו דאביד אדם קדמאה, ואתטמר ההוא נהירו בגנתא דעדן, סלקא לעילא לא אתיישבא בדוכתיה, דהא לא הוה אשתלים מכל סטרין שלימו דלתתא הוה גרע, דהא אתאביד בחובה דאדם קדמאה, נחת לתתא, אתטמר גו אילני גנתא, אתפשט תמן בכל סטרי גנתא, עד דאתיליד חנוך בן ירד.

פירוש מעלות הסולם

רג) מגו דחילו דאזלא וכו׳: מתוך היראה שחנוך הלך בדרך אמת בארץ, הוא מצא את האור שאבד אדם הראשון. דהיינו הזהרא עלאה, שה"ס המוחין דנר"ן דאצילות, שנאבדו ממנו, מחמת החטא של עץ הדעת (עי׳ בשער הפסוקים בראשית דרוש ג'. ובתלמוד עשר ספירות סוף חלק ח׳). שהאור הזה נגנז בגן עדן. עלה למעלה. דהיינו שרצה להשתמש עם האור, אבל האור לא התיישב במקומו. כי לא היה שלם מכל צדדיו, כי עדיין לא זכה רק למוחין דאחוריים, והיה חסר לו המוחין דפנים, וגם לאדם הראשון לא נאבד האור בפעם אחת, כי מקודם נסתלקו המוחין דפנים, ונשאר במוחין דאחור, שזסו"ה ויתחבא האדם ואשתו מפני ה׳ אלקים בתוך עצי הגן, ואח״כ גורש לגמרי מגן עדן ונאבד לו גם המוחין דאחור. וחנוך זכה מתחלה למוחין דאחור, ולא היה שלם, כי השלמות שלמטה היתה חסרה לו, דהיינו המוחין דפנים, ובחסר ג״ר דאורות חסר נה״י דכלים שנאבדה מחמת החטא דאדם הראשון. ע״כ ירד למטה, והתחבא תוך עצי הגן דהיינו בבחינות מוחין דאחור שהיו לאדם הראשון מטרם שגורש מג״ע. ונתפשט שם בכל צדדי הגן, עד שנולד חנוך בן ירד. כלומר עד שהשיג המוחין דפנים של הזיהרא שבשבילם נקרא חנוך בן ירד.