חיפוש מתקדם

חיפוש לפי כותרת
חיפוש בטקסט

אות רג

זהר

רג) ובההוא זמנא מתהפכא כרסיא מדינא לרחמי, ודא היא רזא דאוקמוה מארי מתניתין, צדיקים מהפכין מדת הדין למדת רחמים.

פירוש מעלות הסולם

רג)ובההוא זמנא מתהפכא וכו׳: ובעת ההיא שמאירים המוחין דג"ר, שהם גדלות, מתהפך הכסא מדין לרחמים, וזהו הסוד שהעמידו בעלי המשנה (יבמות סד.) צדיקים מהפכים מדת הדין למדת הרחמים.
ביאור המאמר: ד׳ אותיות של שם הוי״ה שהן: חכמה, בינה, ז״א הכולל חג״ת נה״י, ומלכות. נקראות בדברי הזהר והתקונים, בשמות: יראה, אהבה תורה, ומצוה. י׳ שהיא חכמה נקראת יראה. ה׳ ראשונה שהיא בינה. נקראת אהבה. ו׳ שהיא ז״א נקראת תורה. ה׳ התחתונה, שהיא מלכות נקראת מצוה. (השמטות לספר הזהר בראשית אות של״ג וזהר נשא אות ל״ז) וכתר הוא השורש, ומרומז בקוץ העליון של הי׳. ובשמות של הפרצופים נקרא כתר בשם א״א. ואו״א עלאין ה״ס י׳ של השם הוי״ה, וחכמה. וישסו"ת ה״ס ה׳ ראשונה ובינה. ז״א ה״ס ו' הספירות חג״ת נה״י והיא נקראת ו' של שם הוי״ה. ומלכות ה״ס נוקבא דז״א וה״ס ה׳ אחרונה של השם. כי פרצוף א״א הוא הכלל של כל עולם אצילות, המאיר לכל העולמות דרך הלבושים שלו הנקראים או״א, ישסו״ת, זו"ן. שהם: יראה, אהבה, תורה, ומצוה. כי א״א עצמו נקרא ג״כ בשם חכמה סתימאה, משום שחכמה שלו נסתמה בראשו עצמו, ואינו משפיע ממנה כלום אל העולמות. ורק בינה שלו היא המאירה אל העולמות. ולכן נקראת בינה דא״א בשם ראשית, להיותה הראש והשורש לכל המוחין המאירים אל העולמות, ונקראת יראת ה׳, בסוד הכתוב ראשית חכמה יראת ה׳ וכן יראת ה׳ ראשית דעת, כי המוחין הם חב״ד, אמנם החכמה של המוחין אינה חכמה ממש דא״א, אלא בינה דא״א כשהיא עולה לראש א״א היא חוזרת שם להיות חכמה, ומשפעת חכמה אל הפרצופים והעולמות. ונמצא שבינה שה״ס יראה היא ראשית אל החכמה, וכן היא ראשית אל הדעת, כי דעת ה״ס שורש זו״ן שע״י המ״ן שזו״ן מעלים אליה, היא עולה לראש א״א לקבל חכמה, ולכן גם זו״ן מקבלים חכמה ממנה ולכן כתוב יראת ה' ראשית דעת.
וענין יציאת בינה מהראש של א״א וחזרתה אל הראש הוא נקרא פתיחת עינים וסגירתן, כי מלכות דראש א״א נקראת פתחי עינים כי ספירת החכמה של ע״ס דראש נקראת עינים, ונודע שאין בראש א״א אלא כתר חכמה לבד, ולכן המלכות שלו נקראת פתח עינים, כי בפתיחתה עולה בינה אל הראש ומושפעים המוחין דחכמה מראש א״א לכל פרצופי אצילות, ומוחין דחכמה נקראים עינים: (הקדמת ספר הזהר אות ז') ובינה דא״א יצאה מראשו, מחמת המלכות שעלתה אל החכמה וסיימה שם את מדרגת הראש דא״א, בסוד סגירת העינים שהן חכמה. אמנם הבינה היא נחלקת משום זה לב׳ בחינות: ג״ר, וז״ת. מטעם כי בינה ממקורה עוד בעשר הספירות דאור ישר אין מטבעה לקבל חכמה כלל, אלא אור חסדים בלבד, כי משום זה יצאה מחכמה ונקראת בשם בינה, בסו״ה כי חפץ חסד הוא ולא חכמה, אשר ע״כ אין יציאתה מראש א״א לגוף פוגם בה כלום, שהרי אפילו בעת שהיא נמצאת בראש א״א, אינה מקבלת חכמה, ולפיכך אין בה שום פחיתות מחמת עמידתה למטה ממלכות דראש א״א, ונחשבת גם עתה לבחינת ראש גמור, כאלו לא יצאה כלל מראשו של א״א, והיא נתקנת בסוד או״א עלאין המלבישים לא״א מפה עד החזה, ונקראת י׳ של שם הוי״ה: אבא עלאה ה״ס י׳ הפשוטה, ואמא עלאה היא המילוי ו' ד׳, של יו״ד. זוהי בחינה הראשונה של בינה. ובחינה ב׳ היא ז״ת דבינה, שהן מבחינת התכללות זו״ן בבינה, שז״ת אלה הן שורשים של זו״ן הנמצאים בבינה, והן צריכות להארת חכמה בשביל להאיר אל זו"ן, ז״ת אלו נפגמו מחמת מציאותן בגוף דא״א שנעשו למחוסרי חכמה, ולו״ק בלי ראש, ועליהם נאמר בזהר אבא הוציא את אמא לחוץ, היינו מחוץ לראש א״א והם נקראים ישסו"ת המלבישים לא״א מחזה עד הטבור, וה״ס ה׳ ראשונה של שם הוי״ה, כי הי׳ שבזוית של ה׳ בעת שמתחילים לכתוב את האות, ה״ס ישראל סבא, ואות ד׳ של ה׳ זו ה״ס תבונה, ואות ו׳ בלי ראש שבתוך ה׳ זו ה״ס ז״א במעי התבונה. (ע״ח ח״א שער הזווגים פרק ד') והבנים של ישסו״ת הם זו"ן והם מלבישים לא״א מטבור ולמטה עד סיום עולם האצילות.
וז״ס הפרסא שבגוי מעוהי דא״א, המתחלת מחזה דא״א, כי היא כח המלכות שבראש א״א המוציאה את ז״ת דבינה לחוץ מן הראש ומונעת מהם מלקבל אור החכמה, ואע״פ שהמסך הזה עומד בפה דראש א״א, מ״מ שם אינו פועל כלום, מחמת שמפה עד החזה מלבישים או״א עלאין, שהם בחינת ג״ר דבינה, הנחשבים תמיד לבחי׳ ראש כנ״ל, ונמצא כי רק במקום החזה, דהיינו ממעל לז״ת דבינה שהן ישסו"ת שם שולט כח המסך להוציא הז״ת שתחתיו לחוץ מראש א״א. והנה מלכות זו שעלתה לחכמה, ונקראת נקבי עינים, היא נעשית כמו בינה ונמתקת מאד בעלייתה זו, והטעם הוא פשוט שמכיון שהיא עומדת בזווג עם חכמה, היא מקבלת מחכמה והמקבל מחכמה נבחן לבינה ולא למלכות. ונמצא שאעפ״י שמשורשה היא מלכות, נעשתה בעלייתה זו לבחינת בינה.
ויש להבין שמחמת עליה זו נחלקה כל מדרגה לב׳ חצאים, כי נודע שמלכות היא מקום הסיום של כל מדרגה וכל פרצוף, שמכח הצמצום שנעשה עליה לא לקבל את האור העליון, ע״כ אין האור של המדרגה נמשך אלא עד המלכות, וכשמגיע אל המסך שבמלכות הוא מסתיים, ואז נעשה על המסך שבמלכות זווג דהכאה עם האור. ולכן כיון שמלכות עלתה אל בינה, נעשה הסיום של האור במקום הבינה היינו באמצע הבינה, שג״ר דבינה שהם או״א עלאין לא יצאו מתורת ראש, וז״ת דבינה ות״ת ומלכות הנמצאים מתחת המלכות המסיימת, יצאו ממדרגתם, ונעשו למדרגה שניה שהיא יותר למטה ממדרגתם. והנה בכל מדרגה צריך שיהיה בה חמשה אורות שהם: יחידה, חיה, נשמה, רוח, נפש, המלובשים בחמשה כלים שהם שם הוי״ה, והם: כתר היא קוץ הי׳ של השם, חכמה ה״ס י', בינה ה״ס ה׳ ראשונה תפארת (הכולל חג"ת נה״י) ה״ס ו'. ומלכות שה״ס ה׳ אחרונה. ומתוך שמחמת עליית המלכות לבינה לא נשארו במדרגה אלא ב׳ כלים שלמים, שהם כתר חכמה וג״ר דבינה שה״ס י״ה, וג׳ כלים שהם ישסו״ת היינו שורש זו"ן שיש בז״ת דבינה ותפארת ומלכות חסרים במדרגה, שה״ס ו״ה. ולכן לא נשאר במדרגה מן האורות אלא ב׳ אורות שהם נפש רוח המתלבשים בב׳ הכלים שה״ס י״ה. וג׳ האורות שהם נשמה חיה יחידה חסרים מן המדרגה, מטעם ערך ההפוך שיש בין כלים לאורות שבשעה שאין במדרגה רק ב׳ כלים, הם בהכרח הכלים העליונים, שבהם נכנסים האורות התחתונים תחלה שהם רוח נפש, וג׳ האורות העליונים נשמה חיה יחידה חסרים בהם מחמת שאין להם כלים להתלבש בהם. (עי׳ בפתיחה לפירוש הסולם אות י׳) כי ג' הכלים התחתונים ששייכים לישסו״ת וזו״ן שה״ס ו״ה שהם מחצית התחתונה של המדרגה העליונה ירדו לתוך המדרגה התחתונה כנ״ל.
אמנם ברבר הזה הוכן הקשר והאפשרות להעלות כל מדרגה תחתונה אל המדרגה העליונה שלמעלה הימנה, כי יש כלל שהעליון היורד לתחתון נעשה כמוהו, וכן התחתון העולה לעליון נעשה כמוהו. ולפיכך במצב הקטנות של המדרגה, דהיינו בעת שעלתה המלכות המסיימת לבינה והוציאה את בינה ותו״מ אל המדרגה שתחתיה, נעשו אז בינה ותו״מ אלו למדרגה אחת עם המדרגה התחתונה, כי העליון היורד לתחתון נעשה כמוהו. אבל ע״י עליית מיין נוקבין מתורה ומצות של התחתונים, נמשכת הארה עליונה מחכמה ובינה, דא״ק, המוציאה בכל המדרגות את המלכות מן הבינה ומורידה למקומה (עיין בזהר ויקהל אות ק״ל בסולם מאמר עליית התפלה) שאז הבינה ותו"מ שנפלו לתוך המדרגה התחתונה חוזרים אל המדרגה העליונה, ולוקחים עמהם גם את המדרגה התחתונה ששרו בתוכה בעת נפילתם, כי משום שנעשו למדרגה אחת עם המדרגה התחתונה בעת נפילתם, אפשר להם להעלות אותה עמהם בעת שהם חוזרים למדרגתם העליונה השייכת להם, ולפי הכלל שהתחתון העולה למקום העליון נעשה כמוהו, נמצאת עתה המדרגה התחתונה, שמקבלת כל המוחין והאורות הנמצאים בהמדרגה העליונה. וז״ס מה שאמר בגמרא (תענית ז:) תניא היה ר׳ בנאה אומר כל העוסק בתורה לשמה, תורתו נעשית לו סם חיים וכו׳, כי המוחין הנמשכים ע״י העסק בתורה לשמה, נקראים אורות החיים, שהם אורות דג״ר. וכל העוסק בתורה שלא לשמה, נעשית לו סם המות, כי בעת שהתחתונים מקלקלים מעשיהם, אז נפסק הזווג העליון, ובינה תו״מ דישסו״ת נופלים לזו״ן, וישסו"ת חוזרים לקטנותם, בי״ה דכלים, שבהם נפש רוח שהם סוד ו״ה דאורות. ואורות דג״ר שהם: יחידה, חיה, נשמה מסתלקים לשרשם. וכן ו"ה דזו״ן יורדים מחוץ לאצילות, למקום בי״ע, ששם מקום הקליפות בסו״ה רגליה יורדות מות. שע״ז רומז הגימטריא של ו״ה שהם י״א בסו״ה אי אלהימו צור חסיו בו, ובסוד י״א יום מחורב דרך הר שעיר, וה״ס י״א סמני הקטורת שלהיותם כל החיות שבקליפות לכן בהקטירם עולה חיותם למעלה, ומתבטלים הסיגים והמות והמגפה נעצרה, (מבוא שערים שער ו׳ ח״ב פ״א תלמוד עשר ספירות חלק ז׳ אות ה׳).
וזה אומרו (באות קצ״ז)
נר איהי ה׳ היינו המלכות כשהיא מתוקנת לקבל אורותיה מן ז״א, שאז היא נקראת ה׳ של שם הוי״ה, חמש גוונין נהירין בה, שה״ס מרכבת המלכות, בסוד ד׳ החיות הנושאות את הכסא, ואינון חוור סומק ירוק ואוכם ותכלת, היינו חו"ב תו״מ, ומלכות שבד׳ הצבעים לפעמים היא בגוון תכלת, ולפעמים בגוון שחור. (עי׳ זהר תרומה אות שפ״ו) ו׳ אור הנר מלגאו, כי ו׳ היא סוד ז״א המאיר אל המלכות והיא מלבשת אותו ומאירה ממנו, ומשפיעה הארותיו לכל העולמות התחתונים.
סמאל חשף נחש קדרות
וכו׳, היינו כשהמלכות אינה בקו האמצעי שהוא ז״א אלא מקבלת חכמה משמאל דבינה בלי המיתוק של הקו האמצעי, אז ניתן כח אל הקליפות שהם ס״מ ונחש לכסות ולסתום אורה שלא יגיע לתחתונים.
וזה אומרו (באות קצ״ח) ווי לנשמתא וכו׳ ואינון חשוכין דמכסיין על עיינין היינו על הבינה השבה להיות חכמה שנקראת עינים, כנ״ל (דף רכ"ח ד״ה וענין יציאת) דלית לון רשו לאסתכלא בקב״ה ושכינתיה להמשיך המוחין דג״ר שנקראים הסתכלות, לזו״ן. ואור ונר דנהרין בהון אתמר בהון וכו׳.
ואומר (באות קצ״ט) ואמאי אתחשכן בהון, בגין דלא הוו משתדלין באורייתא ומצוה בדחילו וברחימו דאינון י״ה, להעלות מ״ן מתורה ומצות שע״י נמשכת הארה עליונה מחכמה ובינה דא״ק המוציאה בכל המדרגות את המלכות מן הבינה ומורידה למקומה, שאז עולים אח״פ הנפולים ומתחברים אל המדרגה, והמדרגה נשלמת בחמשה כלים וחמשה אורות נרנח״י. ואז כל הנשמה תהלל י״ה, כי בהשגת הג״ר דאורות שהם סוד י״ה נשלמת הנשמה באח״פ דכלים, ומאירים כל חלקי הנשמה. ולכן ומיד דמשתדלין בהון בדחילו ורחימו אומאה איהו לקב״ה בי״ה וכו׳, שכבר החכמה שבמלכות מלובשת בחסדים שאז נשברה הקליפה הרעה השולטת על המלכות בעת שהיא מקבלת רק מקו השמאל שהיא חכמה בלי חסדים.
וזה אמרו (באות ר׳) בגין דאינון חשוכין אפרישין בין י״ה ובין ו״ה, כי ע״י עונות התחתונים החוזרים לסורם הם גורמים שוב זמן קטנות בהמדרגות העליונות שמלכות עולה שוב פעם לבינה ומסיימת שם המדרגה והיא נשארת בכתר חכמה דכלים ונפש רוח דאורות, ונפש רוח ה״ס ו״ה, וג״ר דאורות שה״ס י״ה, מסתלקים, ואינם מאירים בהמדרגה, ובההוא זמנא אתמר באדם, שהוא ז״א דאצילות שה״ס שם מ״ה בגימטריא אדם ונקרא שמים אלביש שמים קדרות כי העונות גורמים שאח״פ דזו"ן חוזרים ונופלים מאצילות לבי״ע ששם מקום הקליפות, הנקראים חשך וקדרות.
וזה אומרו (באות ר״א) ובההוא זמנא דמתעברין וכו׳ מיד כל הנשמה תהלל י״ה היינו כנ״ל שאח״פ עולים ומתחברים אל המדרגה ויש לה כל חמשת הכלים, אז מאירים בהנשמה כל חמשה האורות נרנח״י. וכל חצאי התחתונים של המדרגות חוזרים ונשלמים עם החצאים העליונים. ודוד בגינייהו אמר גל עיני שיתגלו אורות החכמה הנקרא עינים ע״י האור החדש הבא מזווג ע״ב ס״ג שלמעלה מצמצום ב׳ הבוקע כל מדרגה לשתים, שבעת שנמשך אור הזה לראש א״א הוא מוריד את נקודת הצמצום שעלתה לבינה והיא חוזרת למקומה בפה דראש, וכן בכל המדרגות חוזרים כל בחינות אח״פ שהם סוד ו״ה למקומם ומשיגים את הג״ר שה״ס י״ה, וי״ה מאירים ומתייחדים עם ו״ה, אז ואביטה נפלאות מתורתך, כי נ׳ פלאות, שהיו בעת הקטנות נעשו לנ׳ שערי בינה, שכל א' מחמשה האורות נרנח״י כלול מעשר ספירות, ומאירים בחכמה המלובשת בחסדים, שה״ס אור התורה.
וזה אומרו (באות ר״ב) ובההוא זמנא וכו׳ ורזא דמלה שופר מהופך, כי בינה וזו״ן דבינה, שה״ס ו״ה דבינה שירדו לזו״ן בעת הקטנות, הם בחי׳ שופר שבתוכו מלובשים זו״ן, אשר לעת גדלות שהם עולים ומתחברים עם הג״ר דבינה שה״ס י״ה הם מעלים עמהם את ז״א, (עי׳ לעיל דף רכ״ט ד״ה אמנם בזה) וז״ס שופר מהופך שמתהפך ועולה למעלה אל מדרגתו, כמו שהיו אח״פ אלו לפני עליית המלכות אל הבינה, וזה נקרא קדמ״א שחזרו למעלתם הקודמת שמטרם שירדו למקום ז״א, ונקרא זקף קטן שז״א שהיה בעת הקטנות באורות נפש רוח לבד, שלכן נקרא קטן, ההוא דאתמר ביה קטנתי מכל החסדים ומכל האמת, שהוא, יעקב הנקרא ז״א, אזדקף, והוא משום שו״ה דבינה מעלים אותו עמהם אל הבינה מכח היותם כלולים בו בעת קטנות, ואקרי זקף גדול וכו׳, כי התחתון העולה לעליון נעשה כמוהו, ומקבל כל הגדלות והמוחין שבעליון.
וזה אומרו (באות ר"ג) ובההוא זמנא מתהפכא כרסיא היינו המלכות שנקראת כסא ומדת הדין, מתהפכת מדינא לרחמי, כי ע״י עלייתה לבינה, וירידתה אח״כ מקבלת המלכות צורת הבינה, שהיא מדת הרחמים, ואז מנהגת המלכות את העולם במדת הרחמים. וענין זה של עליית המלכות לבינה, נעשה בכל המדרגות מראש עולם האצילות, עד סוף עולם העשיה כי אין לך מדרגה שלא תהיינה כלולה מעשר ספירות, ומלכות שבכל מדרגה עולה לבינה של אותה המדרגה ונמתקת שם. ודא היא רזא דאוקמוה מארי מתניתין צדיקים מהפכין מדת הדין למדת הרחמים, שע״י עליית מ״ן מתורה ומצות של הצדיקים, נעשה הזווג של ע״ב ס״ג, שטפת ע״ב מורידה המלכות למקומה, ואח״פ עולים ומתחברים אל מדרגתם הקודמת, שאז ישנם ה׳ כלים כח״ב זו״ן בכל המדרגות ומאירים בהם כל ה׳ מדרגות הנשמה שהם נרנח״י.