זהר

רב) מלה דא הכי תנינן, ואי הכי גריעותא דנטורא איהו. אבל בשבתא נטירו אשתכח לעמא קדישא, וקודשא בריך הוא כד עאל שבתא, מעטר לכל חד וחד מישראל, ובעי דינטרון ליה להאי עטרא קדישא, דאתעטרו ביה, ואף על גב דאינון לא אשתכחו בישובא, לזמנין לבר נש יחידאי אתחזון, ואתרע מזליה. ואצטריך ליה לבר נש, לאתעטרא בעטרא קדישא, ולנטרא ליה.

פירוש הסולם

רב) מלה דא הכי וכו': ומזכיר את הלשון ממה שלמד בענין קושיא זו, ואומר, שכך למד ענין הזה. וזה לשונו. ששואל, ואם כן, אם אדם אסור לצאת בליל שבת יחידי הרי הוא חסרון של השמירה. ומשיב. אבל בשבת נמצא שמירה לעם הקדוש. והקב"ה, כשנכנס השבת הוא מעטר לכל אחד ואחד מישראל, בנשמה יתירה, וצריכים לשמור לאותה עטרה הקדושה שנתעטרו בהם. ואע"פ שהם, המזיקים, אינם נמצאים במקום ישוב, עכ"ז לפעמים, לאדם יחידי, הם נראים, ונחלש מזלו. וצריך האדם להתעטר בעטרה הקדושה ולשמור אותה.