פירוש הסולם
רב)
ובההוא אתר דסליק לה לגבי בעלה אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק, ובמקום ההוא שמעלה אותה אל בעלה, דהיינו בקומה שוה לכתר של בעלה, כנ"ל, אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק.
אע"ג דאתמר בה ואתה תשופנו עקב: ההיא אבן דאיהי יוד דיעקב, דאתמר בה, משם רועה אבן ישראל, לא יפסיק [לסלקא לה] לההוא אתר דאתנטילת, אע"פ שנאמר בה ואתה תשופנו עקב, עכ"ז אבן ההיא הרמוזה ב
י' דיעקב, כי יעקב נוטריקון
י' עקב, שנאמר בה משם רועה אבן ישראל. הנה מכחו לא יפסיק מלהעלותה להמקום שמשם לוקחה, כנ"ל, פירוש, ואע"פ שיש לו להנחש אחיזה בהנוקבא בסו"ה ואתה תשופנו עקב שאמר ה' להנחש, שהסו"ה
אשר חרפו עקבותיך ה' וגו' וכן
עון עקבי, נוטריקון
עקב י', אמנם יעקב אבינו תיקן אותה שהעלה אותה למראשותיו בסו"ה
ויקח מאבני המקום, דהיינו ה
י' שהיתה בסוף
עקב וישם מראשותיו. מראש
עק"ב, דהיינו להבינה, שהיא ראש ת"ת הנקרא יעקב. כי יעקב נוטריקון
י' עקב. ועי"ז נמתקה. עד לבחינת נוקבא אל
ישראל, שהוא נוטריקון
לי ראש, ונאמר עליה
משם רועה
אבן ישראל. ומכח עליה הזו, נעשה בטוח שלא יפסיק מכח אחיזת הנחש, ויוכל להעלותה אל המקום שמשם לוקחה דהיינו אל הכתר דז"א, כנ"ל.
[מעמודא דאמצעיתא] צריך לסלקא לה עד אין סוף, וכד נחית לה, אתמר בה כל הכורע כורע בברוך אחר שהחזירה לקומת כתר ז"א שהוא עמוד"א, הוא צריך להעלותה מעמודא דאמצעיתא עד א"ס, וכשהוא מורידה אצלו מא"ס, נאמר בה בהנוקבא, כל הכורע כורע בברוך. פירוש, אחר שכוון בתפלתו להמשיך להנוקבא עי"מ דאחורים, ונעשתה קומתה שוה לכתר ז"א, הוא צריך לכוון להעלותה לעיבור מחדש, ולהמשיך לה עי"מ דפנים, שה"ס, להעלותה עד א"ס, ואז היא נבנית ע"י או"א, בסו"ה ויבן ה' אלקים את הצלע וגו', ויביאה אל האדם, שהוא ז"א. וז"ש
וכד נחית לה, דהיינו כשחוזרת בחזרה לז"א בסו"ה ויביאה אל האדם,
אתמר בה כל הכורע וכו' כלומר שנתמעטה קומתה על ידי בנין הזה מחדש מא"ס, כי כריעה יורה על כפיפות ראש וקטנות קומה, כי עתה נעשתה הנוקבא טפלה אל הז"א, ואין לה מעצמה כלום אלא מה שבעלה נותן לה,
(כנ"ל דף ק"ח ד"ה וכבר) אמנם מתחילה כשהיתה במוחין דאחורים, אע"פ שלא היתה צריכה אל הז"א והיתה גדולה כמוהו, מ"מ לא יכלה להיות במצב הזה, משום חוסר ברכה, דהיינו אור החסדים, כי הוא סוד קטרוגה, (כנ"ל דף ק"ח ד"ה וכבר) אבל עתה אחר הבנין החדש מא"ס ב"ה בסו"ה ויבן ה' אלקים את הצלע וגו', אע"פ שנתמעטה קומתה בסוד כריעה אמנם נתברכה בקומת החסדים, שבה נתלבשה גם אור החכמה, (כנ"ל ע"ש) וזהו הרמז
כל הכורע, דהיינו כל ענין הכריעה של הנוקבא הוא משום שכורע בברוך, שעל ידי הכריעה השיגה הברכה מבריכה העליונה, ועי"ז קיבלה המוחין דפנים בפנים, ונעשתה ראויה לזווג עם ז"א פב"פ, וז"ש
דצריך [לסלקא לה עד א"ס ועד אין תכלית] ולא יפסיק לה מניה לא לעילא ולא לתתא: וצריך להעלותה עד א"ס ועד א"ת, ולא יפריד אותה מהז"א, לא למעלה, ולא למטה. שע"י המשכת עי"מ דאחור, הנוקבא מתיחדת עם הז"א למטה, וע"י המשכת עי"מ דפנים, היא מתיחדת עמו למעלה.
