זהר

רב) נטליה רבי שמעון ונשקיה. אתא רבי פנחס ונשקיה וברכיה, ואמר, בודאי קב"ה שדרני הכא, דא הוא נהירו דקיק, דאמרו לי דאתכליל בביתאי ולבתר נהיר כל עלמא. א"ר אלעזר, ודאי לא אצטריך לאתנשי יראה בכל פקודין, כ"ש בפקודא דא, אצטריך יראה לאתדבקא בהאי היך אתדבקת אהבה, איהי בסטרא חד טב, כמה דאתמר, דיהב עותרא וטב, אורכא דחיי, בני, מזוני, כדין אצטריך לאתערא יראה, ולמדחל דלא יגרום חובא. וע"ד כתיב אשרי אדם מפחד תמיד, בגין דהא כליל יראה באהבה.

פירוש הסולם

רב) נטליה ר' שמעון וכו': לקחו ר' שמעון ונשקו. בא רבי פנחס ונשקו וברכו. ואמר, בודאי הקב"ה שלחני כאן, זה הוא אור הדק שאמרו לי שנכלל בביתי, ולאחר כך יאיר כל העולם. (לעיל אות קפ"ו) א"ר אלעזר, ודאי, היראה אינה צריכה להשכח בכל המצות, כל שכן במצוה זו, האהבה, צריכה היראה להתדבק בה. ואיך היא מתדבקת. היינו, כי האהבה היא טוב מצד אחד, כאמור, בשעה שנותן לו עושר וטוב, אריכות ימים בנים ומזון, ואז צריכים לעורר היראה, ולירא שלא יגרום החטא, ויתהפך עליו הגלגל. ועל זה כתוב, אשרי אדם מפחד תמיד, כי היראה כלולה באהבה.