זהר

רא) פתח כמלקדמין, ואמר, זרקא, ודאי במיתך לסלקא צלותא לההוא אתר ידיע, כמה דההוא אבנא דקירטא, דאזדריקת לאתר ידיע, הכי צריך לסלקא מחשבתיה, בצלותיה בההיא תגא אבן מוכללת ומעוטרת, דאתמר בה כל הזוקף זוקף בשם, דצריך לסלקא לה תמן.

פירוש הסולם

רא) פתח כמלקדמין ואמר, זרקא, ודאי [בה צריך] לסלקא צלותא לההוא אתר ידיע פתח ר"ש כמתחילה, לבאר זרקא מקף שופר וכו', ואמר, זרקא, בסוד טעם הזה הנקרא זרקא, צריכים בודאי להעלות התפלה לאותו מקום הידוע, כמה דההוא אבנא דקירטא דאזדריקת לאתר ידיע, הכי צריך לסלקא מחשבתיה בצלותא, בההיא תגא, [דאיהי] אבן מוכללת ומעוטרת, כמו אבן הקלע המוקלעת למטרה ידועה, ונזהרים שלא יחטיאו את המטרה, כן צריך להעלות מחשבתו ולכוין בתפלה, בכתר ההוא, שהוא אבן מוכללת ומעוטרת. פירוש, כתר תרגומו כלילא, וכן עטרה היא כתר. אמנם הוא רומז בזה לב' עליות של הנוקבא דז"א הנקראת אבן: עליה א' לקומה שוה עד הכתר דז"א, ומבחינה זו מכנה אותה אבן מוכללת. עליה ב' עד א"ס ב"ה, והיא מקבלת בזה, מדת עטרה בראש צדיק, ונעשית מוכשרת לקבל המוחין דפב"פ, ומבחינה זו מכנה אותה אבן מעוטרת, וצריכים לכוין בב' כונות אלו, שהם מרומזים בהטעם הנקרא זרקא. כמ"ש לפנינו. דאתמר בה כל הזוקף זוקף בשם, דצריך לסלקא לה [לאתר דאתנטילת], שאמרו בה, בהנוקבא, כל הזוקף זוקף בשם, שפירושו, שצריכים להעלות את הנוקבא, אל אותו המקום, שמשם לוקחה.
פירוש, כי מתחילה היתה הנוקבא עם הז"א בקומה שוה, והיתה קומתה עד כתר של הז"א, והיו שניהם משתמשים בכתר אחד, בסו"ה ויעש האלקים את שני המאורות הגדולים, (כנ"ל דף ק"ז ד"ה כגוונא ע"ש) וה"ס דו פרציפין. ואח"כ נתמעטה הלבנה שה"ס הנוקבא, בקטרוגה, אין ב' מלכים משתמשים בכתר אחד, ואז חזרה לבחינת נקודה תחת יסוד דז"א, ועלתה לעיבור לאו"א, ואו"א בנו אותה מחדש בעי"מ דפנים, שהסה"כ ויקח אחת מצלעותיו וגו' ויבן ה' אלקים את הצלע אשר לקח מן האדם וגו'. וז"ש דצריך לסלקא לה לאתר דאתנטלת, כי אחר מיעוט הירח צריכים אנו לתקנה ע"י התפלה, ותיקון הראשון הוא לחזור ולהעלותה לקומה שוה עם הז"א שיהיו שניהם משתמשים בכתר אחד, כמו שהיתה מטרם שלקחוה או"א בעת מיעוט הירח, בסו"ה ויקח אחת מצלעותיו וגו', שעשאוה טפלה אל הז"א. (כנ"ל דף ק"ח ד"ה וכבר).
וטעם הדברים. כי בכל יום ויום, בכונת התפלה, צריכים להמשיך מוחין ולבנות הנוקבא דז"א מחדש, בסוד מ"ש ז"ל, שבכל יום חוזרת להיות בתולה ואיש לא ידעה. וסדר הבנין הוא שצריכים להמשיך לה ב' מיני מוחין, שהם: עי"מ דאחור, ועי"מ דפנים, שמתחילה צריכים להמשיך לה ג' בחינות הנקראות עיבור יניקה מוחין בבחינת אחורים דז"א, עיבור, פירושו מוחין דנה"י. יניקה, פירושו מוחין דחג"ת. מוחין, פירושו מוחין דג"ר, ובקומה שוה עד הכתר דז"א, כנ"ל. ואחר כך יש לכוין להמשיך לה ג' הבחינות עיבור יניקה מוחין דפנים, הבאים לה ע"י בנין או"א. וז"ש שצריכים להעלות הנוקבא אל אתר דאתנטילת, דהיינו להמשיך לה את עי"מ דאחורים דז"א, שאז מתגדלת קומתה עד הכתר, כמו שהיתה מטרם שלקחוה או"א משם. שה"ס כל הזוקף זוקף בשם, דהיינו שאין לה להמלכות זקיפת קומה שתהיה שוה עם הז"א, אלא במוחין הללו דאחורי הז"א מטרם שנתמעטה. ואח"כ ממשיך לה בהתפלה עי"מ דפנים, כמו שממשיך הזהר לפנינו.