זהר

רא) בשעתא דקריבו יומוי, מתעברן מניה, ודא סליק לדא, ואשתאר ב"נ בלא נטירו, כדין עד שיפוח היום ונסו הצללים: תרי.

פירוש הסולם

רא) בשעתא דקריבו וכו': בשעה שקרבו ימיו למות נעברים ממנו הצלמים, ואחד מעביר את השני, כי מחוברים יחדיו, ונשאר האדם בלי שמירה, וזהו, ​עד שיפוח היום ונסו הצללים ואינו אומר ונס הצלם, אלא ונסו הצללים, דהיינו שנים. כמו שאמרנו.
ביאור הדברים. כי צלמים ה"ס לבושים על המוחין, שהתחתון מקבל מעליון, כי זו"ן מצד עצמם, אינם ראוים לקבל מוחין, מפני שהכלים שלהם הם מבחינת המלכות, שעליה היה צמצום א' שלא לקבל את אור העליון, אלא משום שירדו בינה ותו"מ דאו"א לתוך הכלים דזו"ן, בעת הקטנות דאו"א, עולים זו"ן לאו"א עם אותם הכלים בעת גדולתם, בעת שמחזירים הבינה ותו"מ שלהם למדרגתם, ומקבלים אז זו"ן את המוחין דאו"א. (כנ"ל בהקסה"ז דף כ' ד"ה ואמא ע"ש) ותדע, שכמו שמקבלים מוחין מאו"א, מוכרחים לקבל ג"כ כלים שלהם להלביש המוחין, כי כלים שלהם עצמם אינם ראוים לקבל אור, ולפיכך, מאותם בינה ותו"מ דאו"א שירדו בהם, הם מקבלים כלים, הנקראים צלמים, המלבישים את המוחין. והם שנים: אחד מבינה ותו"מ דאבא, ואחד מבינה ותו"מ דאמא.
וכמו שנתבאר בב' צלמים דזו"ן שמקבלים מאו"א, על דרך זה ממש, נוהנ בנשמות בני אדם הנולדות מזו"ן להתלבש בבני אדם. כי אין זו"ן מולידים נשמות מטרם שעולים ומלבישים את או"א עלאין, והתחתון העולה לעליון נעשה כמוהו, ואז נחשבים לגמרי כמו או"א עצמם, והנשמות זכרים ונקבות הנולדות מזו"ן, יש להם אותו היחס כמו זו"ן לאו"א. וגם הנשמות מקבלות לבושי מוחין מזו"ן, מבינה ותו"מ, שלהם, הנקראים צלמים, אחד מנוקבא ואחד מן ז"א. ומתחילה מקבל את הצלם מן הנוקבא, ואחר כך מז"א.
וזה אמרו (באות ר') ת"ח האי צלם קדישא כד אזיל ב"נ ואתרבי וכו' כי תחלה מקבל צלם מנוקבא, ואחר שנגדל הצלם הזה ונגמר צורתו אז מקבל את הצלם הב' מז"א, וז"ש אתעביד צולמא אחרא דהיינו מז"א, ומתחברן כחדא, ודא נטיל לדא, כי הם צריכים זה לזה, מתוך שצלם דנוקבא ממשיך חכמה שאינו יכול להאיר בלי חסדים, וצלם דז"א ממשיך החסדים להלבשת החכמה, ואז, ומתחברן כחדא שמאירים יחד, ודא נטיל לדא כי זה בלי זה אינו יכול להאיר. וז"ש, בשעתא דקריבו יומוי, מתעברן מניה, כלומר, כי הסתלקות הצלמים הוא סבת מיתתו, כי הם הכלים והלבושים של המוחין, שהם אור החיים, וכיון שמסתלקים הכלים, מסתלק אור החיים, כי אין אור בלי כלי, וע"כ הוא מת. ודא סליק לדא, כי הם צריכים זה לזה, שאין חכמה שהוא אור החיים יכול להאיר בלי חסדים כנ"ל, ואשתאר בר נש בלא נטירו, דהיינו בלא כלים לשמירת המוחין, וע"כ מסתלקים המוחין, שהם אור החיים.