זהר

רא) לסנטרא, דהוה מלקי לחייבא. אתא מלכא לאגנא עלוי, ושויה קמיה. כיון דקאים קמי מלכא, מאן דאגזים ליה במלקיותא, לאו קלנא של מלך הוא. כך מלכא איהו שבת, נטיל לחייבי דגיהנם. קמיה, ואגין עלייהו. וכל סנטירין מתעברין מקמי מלכא. מאן דנטל רצועה קמי מלכא ואגזים להו, לאו קלנא דמלכא הוא. וה"ה שאין לומר שומר עמו ישראל.

פירוש הסולם

רא) סנטרא דהוה מלקי וכו': בדומה לשומר, שהיה מכה הרשעים, בא המלך להגן עליהם ומשים אותם לפניו. כיון שעומד לפני המלך. אם יפחידם מי במכות, האין הוא בזיון המלך. כך שבת הוא המלך, שלקח כל הרשעים שבגיהנם לפניו, ומגן עליהם, וכל השומרים בעלי הדין נעברים לפני המלך, מי שלוקח רצועה לפני המלך ומפחיד אותם, האין זה בזיון המלך. והוא הדין, שאין אומרים שומר עמו ישראל לעד. בשבת.