זהר

רא) ותניא, שערא לא קאים בהאי אתר דמצחא, בגין דאתגלייא לאינון דחציפין בחובייהו. ושעתא דמתער קב״ה לאשתעשעא עם צדיקייא, נהירין אנפוהי דעתיק יומין, באנפוי דזעיר אפין, ומתגליא מצחיה, ונהיר להאי מצחא, וכדין אתקרי עת רצון. וכל שעתא ושעתא דדינא תלי, והאי מצחא דזעיר אפין אתגלייא, אתגלייא מצחא דעתיקא דעתיקין, ואשתכיך דינא, ולא אתעביד.

פירוש הסולם

רא) ותניא שערא לא וכו׳: ולמדנו שערות אינן עומדות במקום ההוא של המצח, משום שהמצח מתגלה לאותם המחוצפים בעונותיהם. ובשעה שמתעורר הקב״ה להשתעשע עם הצדיקים מאירים הפנים של עתיק יומין בפנים של ז״א ומתגלה מצחו של א״א, ומאיר לההוא מצח דז״א, ואז נקרא עת רצון. וכל שעה ושעה שהדין תולה ומצח דז״א מתגלה, מתגלה המצח דעתיק דעתיקין והדין נשקט ואינו נעשה.
פירוש. גילוי המצח פירושו יציאת הי׳ מאויר, שמתגלה אור החכמה. והצדיקים אינם ממשיכים מאור הזה כלום להיותו ג״ר דחכמה שאסור להמשיך, אלא הרשעים הדבוקים בס״א הם מתקרבים להמשיך מחכמה הזו. ואז הם נענשים כנ״ל. וז״ש, שערא לא קאים בהאי אתר דמצחא, כי מקור השערות הוא הי׳ שנכנסה באויר, ומשום זה אינן במצח, בגין דאתגלייא לאינון דחציפין בחובייהו, כלומר בשביל שיצאה הי׳ מאויר, ונתגלה לרשעים, כי הצדיקים אינם משתמשים בו כנ״ל, ומתוך שאין הי׳ קבועה באויר, כמו בגלגלתא, ע״כ אין שם שערות. ומפרש, שיש זמן שגם הצדיקים משתמשים בגילוי המצח, וז״ש, ושעתא דמתער קב״ה לאשתעשעא עם צדיקיא נהירין אנפוהי דעתיק יומין וכו׳ וכדין אקרי עת רצון. כי בעת שמצח ופנים דא״א מאירים במצח ופנים דז״א מקבלים הצדיקים השעשועים שה״ס אור החכמה מן הפנים דז״א, שה״ס ו״ק, ומקבלים הארת החסדים ממצח דז״א שה״ס ג"ר, כי אז שולט במצח דז"א רעוא דרעוין כמו בא״א. ואע״פ, שגילוי רעוא דרעוין במצח דא״א הוא רק בשבת במנחה, עכ״ז רשימו של אור זה נשאר גם לימות החול, וז״ש, וכל שעתא ושעתא דדינא תלי, אפילו בחול ותמיד, והאי מצחא דז״א אתגליא, אתגליא מצחא דעתיקא דעתיקין ואשתכיך דינא ולא אתעביד. דהיינו שמתגלה הרשימו דרעוא דרעוין להאיר במצח, ואז מתגבר הימין, והדינים נשקטים, כמ״ש לפנינו בדבור הסמוך.