זהר

ק) וכד סליק ימא גלגלוי, כלהו ארבין סלקין נחתין, וזעפא אשתכח, ורוחא תקיפא אזלא עליה בתקיפו. ונוני ימא מתבדרין לכל סטר, אלין למזרח, ואלין למערב, אלין לצפון, ואלין לדרום. וכל אינון בני עלמא, דחמאן רשימא עלייהו, נטלין לון, ובלעין לון בקפטירי עפרא.

פירוש הסולם

ק) וכד סליק ימא גלגלוי וכו': וכשהים מעלה גליו, שהם הדינין, כל האניות עולות ויורדות, דהיינו יעלו שמים ירדו תהומות, וסערה נמצאת, ורוח חזק הולך עליו בחזקה. ודגי הים מתפזרים לכל צד, אלו למזרח ואלו למערב, אלו לצפון ואלו לדרום. וכל בני העולם, שדגי הים האלו רואים רשימה עליהם מחמת חטאם, לוקחים אותם ובולעים אותם במערות העפר.
פירוש. כשהתחתונים חוטאים מתקלקל בשבילם התקון הנ"ל של גניזת אופן בתוך האופן, ומתגלה המלכות דמדת הדין, שמצדה אין המלכות שהיא הים ראויה לקבלת אורות, ועל כן האניות שבים, שהם כמו המרכבות שביבשה, עולות ויורדות, וחושבות להשבר. ודגי הים, שהם המלאכים שבמלכות, שהיו מקושרים בד' רוחות, שהם חו"ג תו"מ, כיון שנסתלק האור הזה, הותר הקשר הזה של חו"ג תו"מ, ומתפזרים כל אחד לצדו שנמשך משם, ובני העולם שקלקלו מעשיהם וגרמו את זה, שמחמת זה מתרשם חטאם בהם, בולעים אותם במערות העפר. דהיינו במלכות דמדת הדין. עפר היא שם המלכות ומדת הדין שנגלה בה מכונה מערה.