תוכן

ק) והנה ענין הנטילה בעצמה היא, כי נודע שכל בחי' שערות זקן האדם הם דינין, וכמו שנתבאר (בסוד) של יפנה ויבדוק נקביו, וכמו שיש בו שערות בסוד הדינין, עוד יש בו באדם עצמו ה' מיני גבורות, והם: הפה, והחוטם, והזרוע, והיד, והאצבעות. כמבואר בארוכה באדרא. והנה שערות הזקן, הם סביב הפה והחוטם והזרועות כו', אמנם אלו הה' עצמן, הם נמשכים דרך הזרועות עד סיום האצבעות, ומשם מסיומם הוא אחיזת החיצונים, כי כל אלו הגבורות הם מתפשטין דרך הזרוע, עד סיום האצבעות, ועל כן נמצאו ה' אצבעות ביד ימין, שהם סיום הה' גבורות הנ"ל, שנסתיימו כלם באצבעות. וכנגדם הם ה' אצבעות אחרים ביד שמאל. וכבר ידעת כי הה' גבורות הם ה' אותיות מנצפ"ך, והם כפולות, וע"כ יש ה' בימין, וה' בשמאל, והנה כל זה הוא בידים של ז"א, כי בז"א (אפילו) החסד שלו יש בו סיגים כדמיון הכסף שיש בה ג"כ סיגים, וכדמיון המים ג"כ שהם בחסד, ויש בהם עכירות, בסוד מים עכורים. והנה עד"ז ג"כ הוא בסיום הקוים ימין ושמאל, שהם בשני הרגלים בימין ושמאל, ע"ד הנזכר הוא בשתי הידים, כי בסיומם הם מסתיימים הה' גבורות, שהם ה' אצבעות רגל ימין, וה' אצבעות רגל שמאל, ולכן לא יש אבר באדם שיתגלו בו מציאות עשר, אלא באצבעות הידים והרגלים, לפי ששם הוא סיום כל הדינין. ונמצא, כי אעפ"י שנטילת הידים הוא בעולם העשיה כנ"ל, הנה הוא בז"א שבעשיה, שהוא בחי' יצירה שבעשיה (א) וזהו ענין מ"ש בתלמוד, ענין ראשון לטומאה, ושני ושלישי ורביעי, וסדרן מלמטה למעלה, כיצד: ראשון בעשיה, שני ביצירה, שלישי בבריאה, רביעי באצילות כנודע כי יש ד' מיני קליפות, בד' עולמות אבי"ע והנה הקליפה הנקרא רביעי, הוא טמא בקדשים שהוא האצילות הנקרא קדשים. והקליפה הנקראת שלישי, הוא פוסל בתרומה, שהיא הבריאה. והקליפה הנקראת שני, הוא טמא בחולין, שהיא היצירה, ושם הם הידים, ולכן הידים הם שניות, ושני עושה שלישי בחולין כנודע. והקליפה הנקראת ראשון, הוא בעולם העשיה. (ויש טומאת המת, שהיא אבי אבות הטומאה, שהיא באותן הקליפות אשר יותר למטה, שהם סיגים הנשארים מבירור המלכים שמתו, והם תחת עולם העשיה), והנה להיות שסיום כל הדינים הנזכרים של האצבעות והידים הם בעולם העשיה, לכן נטילת ידים היא בעשיה בידים דז"א אשר שם כנ"ל.