זהר

ק) ויתבת תמן, עד דחטא אדם ואנתתיה, כדין אפיק לה קב"ה משפולי ימא. ושלטא על כל אינון רביי אפי זוטרא, דבני נשא, דאתחזון לאתענשא בחובי דאבוהון. ואיהי אזלא משטטא בעלמא, קריבת לתרעי ג"ע דארעא, וחמת כרובים נטרי תרעי דג"ע, ויתבא תמן לגבי ההוא להט החרב, בגין דהיא נפקת מסטרא דההוא להט.

פירוש הסולם

ק) ויתבת תמן עד דחטא אדם ואנתתיה כדין אפיק לה קב"ה משפולי ימא, ושלטא על כל אינון רביי אפי זוטרי דבני נשא: וישבה הקליפה שם, במצולות ים, עד שחטאו אדם ואשתו, ואז הוציאה הקב"ה ממצולות ים, והיא שולטת על כל אלו התנוקות, שהם פנים קטנות של בני אדם, דאתחזון לאתענשא בחובי דאבוהון הראוים להענש מחמת החטאים של אביהם. פירוש, כי אחר חטאו של אדה"ר, שהנחש הטיל זוהמא בחוה, והמוחין דחוה היו בחינת מים עליונים, הרי אז נפגמו שוב המים עליונים, דהיינו הספירות שהם למעלה מהמלכות, ונמצא שהקליפה הנ"ל, חזרה ועלתה משפולי ימא, דהיינו ממים תחתונים, ונאחזה במים עליונים, כמו שהיתה מטרם שהשיגו אדם וחוה המוחין דגדלות, שנאחזו אז במוחין דקטנות שלהם (כנ"ל בדיבור הסמוך) ולפיכך שולטת שוב על אינון רביי אפי זוטרי דבני נשא, כמו ששלטה מקודם על אנפי זוטרי דאדם וחוה.
והטעם שנענשים על חטאים של אביהם, הוא, כי אבות ובנים דנשמות בני אדם הם דוגמא לאו"א וזו"ן דאצילות, וכמו שהקטנות וגדלות דזו"ן באים מאו"א, שבעת שאמא מתמעטת למ"י ומורידה אתוון אל"ה לזו"ן, הרי אז הזו"ן בקטנות וכל המוחין שלהם, הם רק אתוון אל"ה דאמא המלובשים בהם. ואין להם מוחין מעצמם, ולעת גדלות, אמא מחזרת אתוון אל"ה שלה אצלה, ומשפעת להם מוחין דגדלות, ואז יש להם לזו"ן מוחין משל עצמם. כן הוא באבות ובנים דנשמות, שעד י"ג שנה אין להם לבנים שום רשות בפני עצמם, ונבחנים שעוד לא טעמו טעם חטא, כי כל הפגמים שלהם מוטלים על האבות, בדומה לזו"ן דקטנות, שאם הקליפות נאחזות בהם אז, הרי הז נאחזות רק באתוון אל"ה המלובשים בהם, שהן אז כל המוחין שבהם, ואלו אותיות אל"ה הן באמת של או"א, הרי שאו"א סובלים מאחיזת הקליפות ולא הזו"ן, וע"כ גם בבנים דנשמות, אם הקליפות נאחזות במוחין שלהם וממיתים אותם, הרי זה פגם האבות ולא של הבנים, כי אין עוד להבנים שום רשות בפני עצמם. אלא בעת שבאים המוחין דגדלות להבנים, דהיינו בי"ג שנה, אז נפטרו או"א מהם, כי אז משיגים הבנים מוחין משל עצמם, בדומה לזו"ן, שהמוחין דגדלות נחשבים בהם כמוחין משל עצמם כנ"ל, שאז אם הקליפות נאחזות בהם, אין או"א סובלים עוד.
ואיהי אזלא משטטא בעלמא, והיא הולכת ומשוטטת בעולם. קריבת לתרעי ג"ע דארעא, וחמת כרובים נטרי תרעי דג"ע, ויתבא תמן לגבי ההוא להט החרב, קרבה לשערי גן עדן הארץ, וראתה הכרובים שומרי שערי גן עדן, וישבה שם אצל להט החרב. בגין דהיא נפקת מסטרא דההוא להט, משום שהיא יוצאת מצד אותו הלהט. כלומר לפיכך הלכה הקליפה לשערי ג"ע ונתישבה אצל להט החרב המתהפכת, משום שכחה נמשכת מאותו הלהט החרב, וע"כ ישבה שם לקבל כחו.