תוכן

ק) (כך מצאתי בספר אשמורת הבוקר דף ח' ע"ב, קודם זה המאמר מהזוה"ק דף ב' ע"ב, וז"ל, דע לך אחי, כי האותיות הם אורות מבהיקים ומזהירים, וכונת כל אות ואות שהיה רצונו לשיברא העולם, הוא התפשטות אורה והתגלותה בעולם, ולכן כל אות ואות היה רצונה לשיברא בה העולם. כנז' לקמן בפ"י אות נו"ן. ודע, כי האותיות בהיותן בבטן מ"י, אימא עלאה, כיון שיצאו, יצאה האלף תחילה, ואח"כ ב', ואח"ך ג', עד תי"ו, וכיון שיצאה התי"ו באחרונה, היא היתה ראשונה, שהיא היתה אצל הבינה, והיו האותיות אצל הבינה, עד תשר"ק, וזה סדרן: כי אצל הבינה היתה תי"ו ע"ז הדרך: תשר"ק, צפע"ס, נמלכ"י, טחז"ו, הד"ג ב"א. ולפי"ז שהיוצא ראשון הוא אחרון והיוצא אחרון הוא ראשון. ולפי שהתי"ו יצא באחרונה, היא היתה ראשונה, לפי שהיתה קרובה לבינה. ולזה היא שאלה בראשונה, ואחריה ש', ואחריה ר', ואחריה ק'. וכן כולם עד ב', וכנז"ל לקמן).