זהר

ק) מבועא דבירא דלא פסיק לעלמין, האי קיימא קיומא, לקיימא כלא, כלהו עילאין וכלהו תתאין, קיימין בהאי לרחמא דתיאובתא, בגין דאיהו תיאובתא לעילא ותתא, לאנהרא אנפין, ולאשקאה גנתא.

פירוש הסולם

ק) מבועא דבירא דלא וכו': אחר שביאר סוד נצח והוד של הו' דהויה, מבאר עתה היסוד שלו. ואומר, המבוע שבבאר, שמימיו, דהיינו השפע, אינם נפסקים לעולם. הבאר היא המלכות, והמבוע הוא היסוד. זה, היסוד, מקיים קיום לקיים את הכל. כל העליונים וכל התחתונים נמצאים בזה, לאהבת התשוקה, משום שהוא, היסוד, הוא תשוקה למעלה ולמטה, להאיר את הפנים, ולהשקות את הגן. שהוא המלכות. כי השלמת היסוד בכלים, מוציא ג"ר באורות ונמצא שמאיר את הפנים. וכן הוא המשפיע אל המלכות.