זהר

ק) אלה מועדי יי' מקראי קדש אשר תקראו אותם במועדם. רבי יצחק פתח, לך אמר לבי בקשו פני את פניך יי' אבקש. האי קרא אוקמוה חברייא בכמה אתר, אבל האי קרא הכי אתמר, לך אמר לבי, דוד מלכא אמר דא בגין כנסת ישראל, לקבל מלכא קדישא. ומאי אמר. לך אמר לבי, בגינך אמר לבי לבני עלמא, ואזהר לון לבי. דאיהו אחיד ביה, דדא בגין מלכא עלאה אמר. בקשו פני, אלין עטרי מלכא, דאיהו אחיד בהו, ואינון ביה. אינון שמיה, ואיהו ושמיה, מלה חדא הוא. בגין כך אמר דוד את פניך יי' אבקש, כד"א, דרשו יי' ועזו בקשו פניו תמיד.

פירוש הסולם

ק) אלה מועדי ה' מקראי קדש וגו': ר' יצחק פתח, לך אמר לבי בקשו פני את פניך ה' אבקש. מקרא זה העמידו החברים בכמה מקומות. אבל פירוש מקרא זה למדנו כך. לך אמר לבי, דוד המלך אמר זה בשביל כנסת ישראל, שהיא המלכות, כנגד מלך הקדוש, שהוא ז"א. ומה אמר, היינו, לך אמר לבי, בשבילך ז"א אמר לבי לבני העולם, והזהיר אותם לבי, שהוא אחוז בה במלכות, שזה שאמר בקשו פני הוא בשביל מלך העליון, דהיינו שיבקשו פנים דז"א, שאלו הם עטרות המלך, דהיינו המוחין של ז"א, שהוא אחוז בהם, והם בו. והם שמו, כלומר שהם ג"כ המוחין של המלכות הנקראת שמו, והוא ז"א, ושמו, מלכות, הם דבר אחד. משום זה אמר דוד את פניך ה' אבקש. כש"א, דרשו ה' ועוזו בקשו פניו תמיד.
פירוש שהוקשה לו לשון הכתוב, שאמר בקשו פני את פניך ה' אבקש, שמהו הקשר שבין פניו לפני ה'. וזה שאומר, שדוד ה"ס המלכות. כלומר שהוא מרכבה למלכות. ונודע שהמלכות נבנית משמאל, שהוא חכמה בלי חסדים שדינים נמשכים ממנה, וכל עוד שאינה מזדווגת עם ז"א להמשיך חסדים להלבשת החכמה, נבחנים המוחין שלה לאחורים ולא פנים. וזה שאמר דוד, שהוא במקום המלכות והזהיר לבני העולם, שיצאו מבחינת אחורים, ויבקשו בחינת הפנים של המלכות, דהיינו שאמר בקשו פני, שהם המוחין דחסדים ורחמים של ז"א. וזה פירוש הכתוב, לך, לז"א, אמר לבי, מלכות בקשו פני, שתצאו מאחורים ותבקשו הפנים שלי, שהם הפנים של ז"א, וזהו שמסיים, את פניך ה' אבקש, דהיינו המוחין דרחמים וחסדים דז"א שהם פני.
וז"ש, דוד מלכא אמר דא בגין כנסת ישראל, דהיינו שטען במקום המלכות, לקבל מלכא קדישא, אל ז"א, ומה אמר, לז"א, לך אמר לבי דהיינו בגינך, ז"א, אמר לבי שהוא מלכות, לבני עלמא, ואזהר לון לבי, דאיהו אחיד ביה, ולבי האחוז במלכות הזהיר לבני העולם בשם המלכות, דדא, בגין מלכא עלאה אמר בקשו פני, שזה שאמר בקשו פני הוא בשביל מלך העליון, שהוא ז"א, כלומר שבחינת פנים שלי הוא פנים דמלך העליון, והזהיר לבני העולם שיצאו מבחינת האחורים של המלכות ויבקשו בחינת הפנים של המלכות, אלין עטרי מלכא דאיהו אחיד בהו, ואינון ביה, שפנים של המלכות הם אלו עטרות המלך, דהיינו המוחין דג"ר, שהוא מתאחד בהם, דהיינו שהם חסדים ורחמים כבחינתו, אינון שמיה, וכשהמלכות מקבלת אותם הם נקראים שמו. כי המלכות נקראת שם, כנודע. ואיהו ושמיה מלה חדא הוא ואז, הוא ז"א ושמו, שהוא המלכות, הם דבר אחד, דהיינו שהמוחין שלהם שוים. בגין כך אמר דוד את פניך ה' אבקש. כי הפנים של ז"א, הם עצמם הפנים של המלכות. וכשאמר, בקשו פני, היה מבקש, פני הויה.