זהר

ק) ואי תימא, אמאי לא כתיב זאת קרבן, לקרבא זאת לאתריה. לאו הכי, דהא כהנא מעילא קא שרי לאייתאה זווגא לה לכנסת ישראל, עד דמטי להאי זה, לאזדווגא בזאת ולקרבא לון כחדא. ובג״כ כהנא אשלים קרבנא וקריב זווגא, זכאה חולקיהון בעלמא דין ובעלמא דאתי.

פירוש הסולם

ק) ואי תימא אמאי וכו׳: ואם תאמר, למה לא כתוב זאת קרבן, שיהיה פירושו, לקרב זאת שהיא המלכות, למקומה שהוא ז״א. ולמה כתוב זה קרבן, שסובב על ז״א, והרי את המלכות אנו צריכים לקרב לז״א, ולא להיפך. ומשיב, אינו כן, כי בשעה שהכהן מקריב הקרבן מלמטה, הרי הכהן מלמעלה, שהוא ספירת החסד, מתחיל להביא החבור לכנסת ישראל, שהיא המלכות, עד שמגיע אל זה ההוא שהוא ז״א, לחבר אותו בזאת, שהיא המלכות, ולקרב אותם יחד. כלומר, כמו שהכהן למטה מקרב המלכות לז״א, כן כהן שלמעלה מקרב ז״א למלכות. ומשום זה הכהן משלים הקרבן ומקרב הזווג. אשרי חלקם בעולם הזה ובעולם הבא.