זהר

ק) וכד אתפתח קמ״ץ, בפת״ח דאיהו תרעא דיליה, עמודא דאמצעיתא נחית מלא, ומהלך ה׳ מאה שנין, עד דמטו לח״י עלמין, דאיהו כליל ח״י ברכאן, ואתמלי מנייהו, ומניה אתשקייא לשכינתא דאיהי צלותא, ומאי דהוה יבשה, קרא לה ארץ, הה״ד ויקרא אלהים ליבשה ארץ, למיעבד פרין ואיבין, דאינון ארעא קדישא דישראל לתתא, הה״ד ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא.

פירוש מעלות הסולם

ק) וכד אתפתח קמץ וכו׳: וכשנפתח הקמץ בפתח, שהוא השער שלו, היינו כשחכמה ובינה עומדים פנים בפנים ובינה מקבלת הארת חכמה בשביל הז״א, אז העמוד האמצעי יורד מלא משפע של חסדים בהארת חכמה שהם מוחין שלמים, ומהלכו הוא חמש מאות שנים, דהיינו חמשת הספירות של קומת פרצופו, שהן חג״ת נ״ה, כל אחת כלולה מעשר, ועשר מעשר הן מאה ספירות בכל אחת. עד שמגיע לח״י העולמים, שהוא יסוד, שהוא כולל ח״י ברכות, היינו חכמה וחסדים, כי ברכה ה״ס חסדים, וח״י הוא חכמה הנקראת חיה. וממנו נשקית השכינה שהיא מלכות, שהיא תפלה, כלומר שנעשה הזווג דיסוד ומלכות, שאז נקראת השכינה תפלה ומה שהיתה יבשה שאינה ראויה לישוב ולזריעה, קרא לה ארץ, זהו שנאמר ויקרא אלקים ליבשה ארץ, לעשות פירות ואבים, שהם בארץ הקדושה דישראל למטה, דהיינו רחל בעת שהיא פב״פ עם ז״א נקראת ארץ ישראל שלמטה כי ז״א נקרא ישראל, והנוקבא נקראת ארץ ישראל, ולאה היא הנוקבא שלו מחזה ולמעלה, ונקראת ארץ ישראל שלמעלה, ורחל נקראת ארץ ישראל שלמטה, שעומדת מחזה שלו ולמטה, ובזמן שיש בה הארת חכמה נקראת ארץ הקדושה, כי קדושה ה״ס חכמה. זהו שנאמר ויאמר אלקים תדשא הארץ דשא.