זהר

ק) ובוצינא קדישא הכי אמר, הנה מה טוב ומה נעים וגו', כד״א ואיש אשר יקח את אחותו. ובספרא דרב ייבא סבא, ואיש: דא קב״ה. אשר יקח את אחותו: דא כנ״י. וכל כך למה. חסד הוא, חסד הוא ודאי, והא אוקמוה. ועל דא הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, קב״ה וכנסת ישראל. גם, לרבות ישראל דלתתא. כדאמרינן, דהא בשעתא דכנסת ישראל באחדותא בקב״ה, ישראל דלתתא שריין בחדוותא גם אינון בקב״ה. ובג״כ גם יחד כתיב. ובספרא דרב המנונא סבא, גם יחד, לרבות צדיק. בה, בכנסת ישראל, דאינון זווגא חד, וכלא מלה חד.

פירוש הסולם

ק) ובוצינא קדישא וכו׳: והמאור הקדוש אמר כך. הנה מה טוב ומה נעים וגו', הוא כמו שאתה אומר, ואיש אשר יקח את אחותו. ומפרש דבריו, ובספרו של ר׳ ייבא סבא, אמר, ואיש, זה הקב״ה, אשר יקח את אחותו, זו כנסת ישראל. וכל כך למה. חסד הוא, חסד הוא ודאי. וכבר העמדנוה. וע״כ, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, דהיינו הקב״ה וכנסת ישראל. גם, לרבות ישראל שלמטה. כמו שאמרנו, שבשעה שכנסת ישראל באחדות, דהיינו בזווג פב״פ, עם הקב״ה, ישראל שלמטה גם הם שורים בשמחה בהקב״ה. ומשום זה כתוב, גם יחד. ובספרו של רב המנונא סבא אומר, גם יחד בא לרבות, צדיק, שהוא יסוד, בה, בכנסת ישראל, שהם זווג אחד, וע״כ אומר, גם יחד, כי יחד הוא מלשון אחד. והכל, דהיינו ב׳ הפרושים, הם דבר אחד.
ביאור הדברים. נודע שיש ב׳ מצבים במלכות. מצב א׳ הוא, כשז״א מעלה אותה למחזה ולמעלה שלו, ומלבשת לקו שמאל דבינה, וממשכת חכמה. וז״א עצמו מלביש קו ימין דבינה וממשיך חסדים. ובמצב הזה היתה המלכות ביום ד׳ דמעשה בראשית, ואז היו נקראים ז״א ומלכות ב׳ מאורות הגדולים. כי היתה גדולה כמו ז״א. גם נחשבים לאח ואחות, להיותם שניהם במדרגה אחת, זה ימין וזה שמאל, ומבחינה זו נחשבים ג״כ לדבוקים זה בזה, כי כל הבחינות שהן במדרגה אחת נבחנות לדבוקות זו בזו. שה״ס השתוות מדרגה, שדבקות, פירושו השתוות. אמנם המלכות היתה אז בבחינת חשך ואחורים, מטעם ששמאל בלי ימין, משפיע חכמה בלי חסדים, וחכמה בלי חסדים אינה יכולה להאיר. מצב הב' הוא, כי נמשך מצב הזה הא׳ עד שהקב״ה, שה״ס קו האמצעי, אמר לה, לכי ומעטי את עצמך, דהיינו שז״א, שה״ס קו האמצעי, יעורר את הזווג דאור החסדים על מסך דחירק שלו, הממעט את קו השמאל, (כמ״ש לעיל פרשת לך דף י״ג ד״ה ונתבאר ע״ש) ולא היה עוד אל המלכות במה להאחז, וירדה משם, וחזרה ונבנתה מחדש ע״י או״א וז״א בבחינת מחזה ולמטה, עד שנעשית ראויה למצב הב׳ שהוא זווג ז״א ומלכות פנים בפנים. וירידה זו של המלכות, מבחינת מחזה ולמעלה, שהיא מדרגת ז״א, לבחינת נוקבא נפרדת ממנו במקום שלמטה מחזה, נקראת בשם נסירה, כי הדבקות שהיתה למלכות בז״א, מטעם היותם במדרגה אחת, כבר נתנסרה, כי נחלקה מז״א למדרגה נפרדת בפני עצמה.
ויש מעלה במצב הא׳ יותר מבמצב הב', כי במצב הא׳ היתה מקבלת חכמה מקו שמאל דבינה, אע״פ שהחכמה לא היתה מאירה בה מחוסר חסדים, מ״מ מדרגה גדולה היא מאד. ויש מעלה במצב הב׳. כי אע״פ שנתמעטה, ואינה יכולה לקבל חכמה עוד מקו שמאל דבינה, אלא שמקבלת ו״ק דחכמה המלובשים בחסדים, מז״א, אמנם הם מאירים בה פב״פ, משא״כ במצב הא׳ היתה בחשך כי החכמה הגדולה שבה היתה מחוסרת חסדים ולא יכלה להאיר כנ״ל (עי׳ כל זה לעיל בראשית א׳ דף ק״ח ד״ה וכבר, ע״ש כל ההמשך) וכל זה אמור, רק בהארת המלכות לתחתונים, ולא כלום בערך עצמה.
וסוד ערוה הרוחנית ה״ס דינים, ויש ב׳ מיני דינים, כי יש דינים דדכורא, וה״ס הדינים הנמשכים מקו שמאל בהיותו בלי ימין. ונבחנים לערות הזכר. ויש דינים דנוקבא, שהם הדינים הנגלים עם הצמצום והמסך שנעשה במלכות, והם מכונים ערות הנקבה.
וזה אמרו, ואיש, דא קב״ה, אשר יקח את אחותו, דא כנסת ישראל, דהיינו שהקב״ה, שה״ס ז״א, יקח את המלכות, ויעלה אותה לבחינת אחותו, שהוא מצב הא׳ הנ״ל, שמצב הזה הוא אחורים וחשך לנוקבא. ונבחן, שז״א ומלכות דבוקים זה בזה. כי להיותם במדרגה אחת נחשבים לדבוקים זה בזה כנ״ל. ומצב הזה נמשך, עד והוא ראה את ערותה, דהיינו שהוא ממשיך המסך דחירק להזדווג עליו ולמעט הקו שמאל, שאלו הדינים דמסך דחירק נבחנים לערות הנוקבא, דהיינו דינים דנוקבא. וההמשכה של הדינים נבחנים לראיה. וע״כ אומר, והוא דהיינו ז״א, ראה, היינו המשיך, את ערותה, את הדינים דנוקבא, שעורר בה ע״י המשכת המסך. והיא היינו המלכות, תראה את ערותו, היינו שהיא תראה הדינין דדכורא, המכונים ערותו, שאי אפשר לה לעמוד בהם, שמחמת זה נתעורר בה רצון להפרד ולהתנסר ממנו. באפן, שיש כאן ב׳ סבות לנסירת המלכות מז״א, סיבה א׳ היא, המשכת מסך דחירק למעט קו השמאל, שפעולה זו דז״א מרומזת בהכתוב, והוא ראה את ערותה. וסיבה ב׳ לנסירת המלכות מז״א היא, מפני שכל זמן שהיא מלבשת קו שמאל דאמא בלי ימין, הרי היא שורית בדינים דדכורא הבאים מקו שמאל, שאינה יכולה לסבול, והיא רוצה להתנסר ולהפרד ממנו, שז״ס והיא תראה את ערותו. וז״ש וכל כך למה, דהיינו למה נעשו אלו ב׳ הפעולות, משום, חסד הוא, חסד הוא ודאי, כי פעולות אלו, גורמות שתעשה המשכת החסדים, על מסך דחירק. שזו היא פעולה שלישית, ואז, ונכרתו, דהיינו שמתנסרים ונפרדים זה מזה, כדי להבנות מחדש בזווג פב״פ, להשפיע לעיני בני עמם. היינו לעיני ישראל, שעיקר הכונה הוא אליהם שיקבלו מהם מוחין הנקראים עינים.
אמנם נעשה בזה תקון נפלא, אשר אלו הדינים דנוקבא שעורר ז״א במסך דחירק שלו, שבסיבתם נתמעט קו השמאל, כנ״ל, הם לא נתדבקו במלכות, אלא בז״א. ולא נשאר במלכות אלא דינין דדכורא. והדינין דנוקבא נתדבקו בז״א. שמחמת הסרת דינין דנוקבא מן המלכות, יכולה המלכות להשפיע חכמה וחסדים לישראל.
וזה שמסיים הכתוב, ערות אחותו גלה עונו ישא. דהיינו שמפרש למה נעשה תקון הזה האמור, שיתדבקו הדינים דנוקבא בז״א. ואומר, שמשום שז״א, גילה ערות אחותו, ע״י המסך דחירק שהמשיך כנ״ל, ע״כ עונו ישא, הוא הנושא הדינים והקלקול, הבא מחמת המשכה הזו, ולא המלכות.
וז״ש, וע״ד הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד וכו׳ גם לרבות ישראל דלתתא. פירוש כי נתבאר שישנה מעלה גדולה במצב הא׳, שהלבישה המלכות לאמא, להיותה אז בחינת אחות לז״א, וגדולה כמוהו, אשר במצב הב׳ אבדה כל זה. אלא שהיה חסרון שמה שהחכמה היתה חשכה ולא יכלה להאיר לישראל, מחמת חסרון חסדים, שע״כ וירדה ממדרגתה כדי להאיר לישראל, כנ״ל. ולפיכך דוד המלך, שהיה מרכבה למלכות היה מתגעגע למצב הא׳ הזה, שהמלכות היתה. שמה אחות לז״א. במדרגה אחת, ואמר, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים, דהיינו בעת שהמלכות וז״א היו אחים זה לזה במדרגה אחת, אבל, גם יחד, שתהיה שמה גם המעלה של מצב הב', שתהיה מלאה עם אורות להשפיע לישראל, ולחיבור ב׳ מצבים אלו יחד היה מתגעגע. וז״ש, גם, לרבות ישראל דלתתא, דהיינו שגם תהיה יכולה להשפיע לישראל למטה, כמו במצב הב׳, דהא בשעתא דכנסת ישראל באחדותא בקב״ה, דהיינו בעת שהם בזווג פב״פ, שה״ס אחד, שהוא במצב הב׳, ישראל דלתתא שריין בחדוותא גם אינון בקב״ה שגם הם מקבלים האורות אז מן המלכות. ולחיבור ב׳ מצבים אלו היה מתגעגע כנ״ל, ואמר הנה מה טוב וגו'. וז״ש, ובג״כ, גם יחד כתיב.
וז״ש, גם יחד, לרבות צדיק בה, בכנסת ישראל, דאינון זווגא חד, שרב המנונא סבא פירש, אשר המלה גם, מרבה, שגם יסוד דז״א הנק׳ צדיק׳ ישפיע בה, שיסוד ומלבות יהיו בזווג אחד. כנוהג במצב הב'. וב׳ הפירושים אחד הם.