זהר

קצ) וב״נ אית ליה מחשבה סתימא, דלית דידע בה אלא קב״ה בלחודוי. ויהבה ביה בבר נש, למחשב מלין דאורייתא, מלין דמצוה. בגין דההוא מחשבה עלאה נגדא מבועין דילה, לאתרא דחכמתא, ולא אתפרש כלל. ומההיא חכמתא עלאה, נפקא תורה. ונגיד שקיותא עד ההוא אתרא דחכמה תתאה, דאיקרי מצוה.

פירוש מעלות הסולם

קצ) וב״נ אית ליה וכו׳: ואדם יש לו מחשבה סתומה, שאין מי שידע אותה, אלא הקב״ה לבדו. ונתנה לאדם לחשוב בה דברי תורה ודברי מצוה. משום שמן המחשבה העליונה ההיא היינו כתר, נמשכים המבועים שלה למקום החכמה, ואינה מתגלית כלל, שאין החכמה מתגלה במקומה. אלא מהחכמה העליונה ההיא, יוצאת התורה, שהיא ז"א, הנאצל מחכמה ובינה, וגם בו אין החכמה מתגלה. אלא נמשך שיקוי העליון היינו שפע החכמה, עד מקום ההוא שנקרא חכמה תחתונה, שנקרא מצוה היינו מלכות. ובמקומה מתגלית החכמה.