זהר

קצט) ובגלותא אתמר הבה לי בנים, ואם אין מתה אנכי, ושכינתא איהי קרבנא דקב"ה, מניה בימינא ושמאלא וגופא. וכד סלקא לגביה, צריך לאכללא עמיה, כל עשר ספירן, דלית קדושה פחות מעשרה, דאיהו קדושה דיליה, ובגין דא, כד בר נש בעי לסלקא צלותיה בכל תנועיה אי חיויא בעי לקטרגא לצלותא, צריך למעבד ליה קירטא, ורזא דמלה, זרקא מקף שופר הולך סגולתא.

פירוש הסולם

קצט) ושכינתא איהו קרבנא דקב"ה, דמקבל לה בימינא ושמאלא וגופא (ויחודא דיליה עמה בצדיק, דאיהו אות תפילין ואות שבת ויו"ט.) והשכינה היא קרבן של הקב"ה בעת שמקבל לה בימין ושמאל וגוף. והיחוד שלו עמה, הוא, על ידי הצדיק, שהוא יסוד, הנקרא אות, והוא אות תפילין ואות שבת ויו"ט. פירוש, שמבאר ב' בחינת זווגים של הז"א עם השכינה לצורך בני חיי ומזוני, הא' הוא להשפיע חיי ומזוני, והוא ע"י ימין ושמאל וגוף, כלומר ע"י ג' הקוין חג"ת, הב' הוא להולדת בנים, שהם נשמות התחתונים, שהוא רק ביחודו עמה ע"י יסוד צדיק הנק' אות. וזווג הא' יורה בעת שחסר לז"א נה"י חדשים דגדלות, שע"כ נבחן לזווג מחג"ת בלבד, ואז אינו יכול להשפיע נשמות אלא רק חיי ומזוני, וזווג הב' יורה בעת השגתו נה"י חדשים דגדלות, שאז הזווג ע"י נה"י שעקרם הוא יסוד, וראוי להוליד בנים. דהיינו השפעות נשמות.
וכד סלקא לגביה צריך לאכללא עמיה כל עשר ספירן דלית קדושה פחות מעשרה דאיהי קדושה דיליה (ברכה דיליה יחודא דיליה) וכשהתפלה,שהיא השכינה, עולה אל הז"א, צריכים לכלול אותה עמו בכל עשר הספירות, כי אין קדושה פחות מעשרה, שהיא קדושה שלו, וברכה שלו ויחוד שלו. פירוש, כי ג' זווגין להנוקבא עם הז"א א) זווג נה"י, ונקרא יחוד. ב) זווג חג"ת, ונקרא ברכה. ג) זווג חב"ד, ונק' קדושה. וכשמתייחדת עמו בג' זווגים הללו היא מקבלת מכל הע"ס, חב"ד חג"ת נה"י דז"א. ודברים אלו הם תשובה על שאלה, ובדפוסי הזהר חסר כאן השאלה, ותמצאנה בתק"ח דף ק"ט טור א' שורה ז'. ששואל שם למה אנו מתפללים להקב"ה בכמה מדרגות בכמה ספירות, ועל זה משיב שצריכין ליחד השכינה בג' מיני זווגים כדי שתקבל מכל ספירה וספירה מעשר ספירות דז"א, ובכדי להבין היטב ענין ג' מיני זווגים הללו, נסמך דרוש הקירטא מר"ש. וז"ש ובגין דא, כד בר נש בעי לסלקא צלותא (לעילא, צריך לסלקא לה) בכל תנועין: וע"כ כשהאדם רוצה להעלות התפלה למעלה, צריך להעלותה בכל התנועות, דהיינו התנועות דטעמים ונקודות כי האותיות, ה"ס סוסים, והנקודות, ה"ס פרשים רוכבים עליהן, והטעמים, ה"ס כלי מלחמה. כמ"ש בתק"ח להלן, שהיא כדי לייחדה בג' זווגים הנ"ל עש"ה. אם חויא בעי לקטרגא לצלותא צריך למעבד ליה קירטא, ורזא דמלה זרקא מקף שופר הולך סגולתא, אם הנחש רוצה לקטרג על התפלה, צריכים לעשות כנגדו זריקת קירטא, שפירושו אבן הקלע, וסוד הדבר זרקא מקף שופר הולך סגולתא, כמ"ש לפנינו במאמר