תוכן
קצט) עוד שנינו שם, ר"י אומר, אנכי: דא שכינתא כדכתיב אנכי ארד עמך כו'. ה' אלהיך: דא כנסת ישראל, דכתיב ואל תטוש תורת אמך. ור' יוסי לטעמיה, דסבירא ליה דתורה מבינה נפקת, ומשום הכי קרי לבינה כנסת ישראל וכדפרישית. הנה נתבאר לך, דכנסת ישראל היינו בינה, וכדכתיבנא. ושנינו בפרשת ויקרא, בדף ד' ע"ב, וז"ל, ת"ח, כד נחתת שכינתא למשכנא, כתיב כלת משה, חסר וא"ו, כלת משה ודאי, ואוקמוה. אבל רזא דמלה, כלת משה כד"א כנסת ישראל וכלא חד מלה, ולמלכא עלאה אתמר כו', עכ"ל. ירצה, כאשר ירדה שכינה למשכן, נזדווגה עם משה, ולפיכך כתיב כלת משה, לומר שהיתה כלתו. אבל רזא דמלה, סוד אחד גדול, לומר, שעלה משה בסוד הדעת, ונזדווג עם הכלה העליונה, שהיא נקראת כנסת ישראל, וזכה לבינה כנודע ולפיכך אנו אומרים
ישמח משה במתנת חלקו, דהיינו בינה, כנזכר בתיקונין. וזמ"ש, ולמלכא עלאה דהיינו דעת אתמר, הנה גם כן כאן נתבאר כל מה שכתבנו, דכנסת ישראל היא בינה.
